התוכן עשוי להיות מטריד לאנשים שמוטרדים בקלות. הזהרתי.

והנה הפוסט שתכננתי למקודם. מצטערת על עומס הפוסטים, הייתי חייבת את זה לעצמי, פשוט מקודם לא הצלחתי להוציא את זה החוצה.

"אז זה הצבע של הסיוטים שלך..."

אני והוא עומדים על הקצה, מביטים למטה. אני מנסה לקלוט את הנימה שלו, האם הוא מלגלג עלי או שאולי באמת אכפת לו. אפילו את השם שלו הוא לא אמר לי. אני מרגישה כמו האדם הבודד ביותר בעולם ורק הוא נמצא שם, שקוף ככל שיהיה.

"אל תעשי את זה." הוא מחייך אלי כאילו הוא כבר יודע הכל. אולי הוא באמת יודע הכל וזאת רק אני שעומדת בערפל ותוהה האם צעד אחד נוסף יפיל אותי לתהום.

"כי אני לא אמיתי." הוא פוסק בחדות פתאומית. "אני לא באמת קיים."

"אבל אני רואה אותך!" אני מנסה להיאחז באשליה. נועצת בה ציפורניים חדות ומסרבת להרפות. "אתה כאן!"

"הגיע הזמן שתביני שלא כל מה שרואים באמת אמיתי."

אני חושבת כמה שניות ומרגישה את הקור חודר עמוק יותר למהות שלי. אם הוא לא אמיתי אז איך זה שהוא איתי כל כך הרבה זמן?

"כי היית צריכה מישהו לדבר איתו כשאף אחד אחר לא מקשיב." הוא משיב בסבלנות. "את המצאת אותי ולפעמים אני המצאתי אותך, ככה זה עובד."

"אתה הקול בתוך הראש שלי..."

"אפשר לקרוא לזה גם ככה."

אני עוצמת את עיני חזק ומתלבטת האם לצרוח או פשוט להמשיך לבהות בחלל.  האדם היחיד שאני יכולה לדבר איתו הוא בעצם עוד פן אישיותי מודחק שפיתחתי לי כשהייתי ילדה בודדה שאף אחד לא רצה לשחק איתה, נפלא.

"לפחות את לא יכולה לטעון שאת לא משעשעת," הוא מושך בכתפיו ולי בא לבעוט בו. בעצמי. כואב לי כבר הראש.

"אני לא רוצה להיות משעשעת, אני רוצה להיות נורמאלית. אני רוצה שתעלם." אני משתתקת מפחד.

"את רוצה שאף אחד לא יעצור אותך מלקפוץ."

"אולי."

"ואולי את סתם מפחדת שאת תביני את הכל וזה לא יהיה מעניין יותר. הבנת יותר מדי דברים בזמן האחרון וזה מפחיד אותך, את מתה מפחד ולא יכולה לעכל את כל המידע הזה... אין ברירה, עכשיו מאוחר מדי."

"אני יודעת."

נכנעתי.

"אני לא רוצה יותר, נמאס לי. אני לא יודעת מה אני רוצה."

"ואת מצפה שאני אגיד לך?"

"זה היה יכול להיות נחמד." הגיע הזמן שהנבל יביא תועלת כלשהי, הוא חי בתוך הראש שלי מספיק זמן מבלי לשלם שכר דירה.

"מצטער לאכזב."

"זה בסדר, אני רגילה לזה."

עמדנו שם עוד דקות ארוכות אבל הוא לא אמר יותר דבר. לפעמים אני רוצה לדחוף אותו מהצוק הזה ולראות אותו מתגלגל למטה ונשבר לאלפי רסיסים. לפעמים אני רוצה לקפוץ בעצמי, למרות שתמיד יש לו מה לומר ברגעים כאלה.

*מישהו חיפש בגוגל "ליה מעצבת". השם שלך הולך לפנייך

התכוונתי לכתוב פוסט דכאוני אבל משום מה אין לי חשק וגם הנושא החם הוא פרוייקט וכידוע, אני מכורה לדברים כאלה. תצטרכו לסבול עוד פוסט שהוא לא בכייני ופתאטי, ברכותי.

אל דאגה, הפוסט הדכאוני והפתאטי לא יאחר לבוא.

חמשת הדברים שלא סיפרתי אף פעם בבלוג זה:

* רשמית, אני צמחונית מגיל 13 אבל למעשה היתה רק שנה אחת בחיי בה אכלתי בשר קבוע וגם אז זה היה בגלל שההורים שילמו לי ולא הייתי מבוגרת מספיק על מנת לפתח אידיאלים. פעם, כדי לאכול חתיכת קציצה הייתי עוטפת אותה בשכבה של לחם. וזה לא היה אפילו בגלל שלא אהבתי את הטעם

* בין הדברים שרציתי להיות כשהייתי קטנה היו תפקידים כגון: מוכרת בחנות צעצועים, בלש, מאלפת סוסים/כלבים וקרמינולוגית. את כולם השארתי מאחור בשלב בו הבנתי שהם דורשים כישורים שאין לי (חוץ מהקטע של מוכרת בחנות צעצועים. מזה סתם נמאס לי).

כיום השאיפות שלי כוללות להיות סופרת ומעצבת גראפית. מה שעתיד להשתנות כל רגע כי... ובכן, כי אני אדם לא החלטי בקטעים האלה. או בכלל.

* מעולם לא אכלתי תפוז, בננה או תותים. הם מצטרפים לעוד מיליון ואחד מאכלים שמעולם לא טעמתי ואני גם לא מתכוונת. יש הטוענים שאני סובלת מCibophobia אבל חושבת שזה פשוט עוד אחת מהשריטות הרבות שאספתי עם השנים בזכות הורי היקרים שמנעו ממני את רוב המאכלים כשהייתי קטנה מכיוון שאחד הרופאים הרוסים אמר שעדיף לי לחיות על מנוייה קאשה (דייסה רוסית).

* יש לי מגוון רחב של סטיות: אני ישנה עם שמיכת פוך גם בקיץ, אני לא יכולה להתקלח בבוקר אלא חייבת לפני השינה וקשה לי להרדם אם יש שעון שמתקתק בחדר או דבר אחר שעושה רעש מונוטוני ומעצבן.

* אני מחשיבה את עצמי לפמיניסטית אבל יחד עם זאת אני אוהבת פורנו ואין לי בעיה עם רוב הדברים שהפמניסטיות מנסות למנוע. אני לא מתאימה לשום תנועה בתחום כפי שאני לא מתאימה לשום תנועה בעד זכויות בע"ח כי הדיעות שלי משום מה תמיד נוטות להיות שונות טיפה ואף מוזרות. אני חולמת על מהפכות מחתרתיות ומרד כשרוב הזמן אני סתם מתעצלת לעשות משהו מעבר לשליחת מכתבים וחרם. פעם כתבו עלי בספר מחזור שיום אחד אני אשנה דברים אבל למען האמת, מאז לא שיניתי אפילו את התספורת... מעניין מה זה אומר עלי.

הנה כמה דברים שלא ידעתם עלי, עכשיו תורכם!

כתר הקרטון עובר ל:

1. אירצ'קה בגלל שאני רוצה לדעת עליה הכל לפני שהיא מתה.

2. אש"כ כי זה בטוח יהיה משעשע.

3. קוקואין כי היא בחורה מיסתורית שאני לא יודעת עליה הרבה

4. ליה כי היא לא תתחמק מזה למרות שהיא לא מישרא

5. וכל אחד אחר שקורא כאן ובא לו לשתף - רק תקשרו לפוסט הזה או משהו כדי שאני אדע על זה

The things that come to those who wait, may be the things left by those who got there first. זאת רק אני, או שהמשפט הזה מעציב יותר משהוא מצחיק?

ספה חדשה, נחשו מי תופס את כל המקום.