לפעמים אני מפחדת שאם המילים לא תירשמנה, הזיכרונות יתועדו ויקוטלגו על המדף הוירטואלי אז הכל יתמוסס.
יתפוגג באוויר ללא זכר.
כי אני בעצמי לא זוכרת את הדברים שחשבתי עליהם לפני דקה וחצי. שלא לדבר על כל הדברים שכתבתי כאן לאורך השנים. לפעמים זה נחמד להיזכר. לפעמים פחות. מספר פעמים שיחקתי עם המחשבה של להתחיל הכל מחדש. לכתוב במקום ניטרלי שלא מכיר אותי. אבל תמיד דחיתי את זה על הסף. ומה הטעם?
זה קצת כמו להחליף שם או לעשות הגדלת חזה.
בסופו של דבר מה שצריך ליפול, יפול. אוקיי, הלכתי לאיבוד במטפורה... תזרמו עם זה.
אוף. שחכתי מה רציתי לומר.
בכל מקרה... תיעוד זה נחמד. או משהו כזה.
אין דבר יותר משעמם מלקרוא בלוגים חסרי פואנטה (זה היה רמז לכך שאולי כדאי שמי שקורה את זה ימצא לעצמו סוג של חיים וזה כולל אותי במקרה הזה).
גיליתי שהמיטה שלי הפכה לסוג של מקום מפגש לחרקים ופרוקי רגליים. רק לפני מספר שעות קלטתי עכביש דשן מטפס לי על הכרית.
הנה, אפילו היצורים האלה בורכו באופי ישראלי. אפילו כשהבהרתי לו שהוא ממש חוצפן (במילים אחרות, ניסיתי למעוך אותו עם הקצה של השמיכה), הוא סירב להימעך והתכדרר לתוך כדור של רגליים שעירות ו-אלוהים-יודע-כמה-עיניים. איכס. וזה אחרי שאתמול פיניתי משם סוג של חרק מכונף שהחליט שהמיטה שלי היא מקום נחמד לגסוס בו.
כדי להתנחם לאחר חוויה מקסימה זו, החלטתי לפנק את עצמי במשהו טעים רק שהמקרר שלי החליט לשבוק חיים אחרי ששירת אותי בנאמנות בערך רוב חיי. מישהו יודע לתקן מקררים?
יש כיתוב על הרצפה של השירותים שלי. לא זכור לי שהיה שם לפני יומיים. Any ideas?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The girl from Oz
