הנה משהו שחשבתי עליו בזמן שהגבתי לתגובות של הפוסט הקודם. כולנו עשינו דברים משונים ומביכים כילדים, הגיע הזמן לחלוק אותם! אני פותחת בזאת את פרוייקט "15 הדברים הביזאריים ביותר שעשיתי כילד!" Here we go

1. האמנתי בכל ליבי שהשלט "פתוח מיזוג אוויר" אומר שמסתובב בעיר זוג ששם המשפחה שלו הוא "אוויר" ובגללו החנויות מעמידות פנים שהן סגורות. אל תחפשו בכך הגיון כי אין. התווכחתי על הנושא עם אין ספור אנשים.

2. היתה לי תקופת המילוי של הוואפלים בה אכלתי רק את הבפנים של הוואפל (כלומר הקרם) והשארתי את הוופל עצמו. זה עוד טבעי, אני מכירה המון אנשים שעשו את זה רק שאצלי בשלב מסויים זה התהפך ואכלתי תקופה ארוכה רק את הוואפל עצמו כשאני מגרדת וזורקת את הקרם

3. בכתה ב' (או ג') התערבתי עם מישהו מהכתה שהוא לא יצליח לעשות סיבוב שלם עם הנדנדה (מה שמכונה "שמש" או ווטאבר), הוא רצה להוכיח שהוא יכול, נתפס עם הרגליים בעץ שהענפים שלו היו מעל הנדנדה ושבר את היד. פחדתי להגיע לבצפר חודש מחשש שההורים שלו יבואו לצרוח עלי. הסתבר שלילד היתה נטייה להסתבך בדברים האלה ולכן הם אפילו לא שאלו, למזלי ^.^

4. ילדה מהבניין ממול אמרה לי פעם שאבא של ילדה אחרת שגרה בבניין שלי הוא אנס מסוכן והאמנתי לה. בכל פעם שהייתי רואה אותו הייתי בורחת עד שיום אחד אמא שאלה אותי למה אני בורחת ממנו ואחר כך היתה בטוחה שנים שהוא מטריד אותי מינית וכמעט התקשרה למשטרה.

5. בחטיבה הקמנו כת סודית שהיתה נגד מין אוראלי לגברים. החברות בכת פרשו לאט לאט עד סוף י"ב כולל אותי.

6. עד גיל מסויים לבשתי כמעט אך ורק בגדים של בנים (תודה לוולפי שהזכירה לי ) הפעם הראשונה שלבשתי חצאית היתה בערך בגיל 16-17.

7. זה לא כולל את הפעם בה אמא שלי הכריחה אותי ללבוש ליום הולדת שמלה של דוסיות כדי לרצות את קרובי המשפחה שלי ששלחו לנו אותה במתנה.

8. כשהייתי בת 6 גנבתי חתול. הוא התחמם לו בשמש ליד הדלת של המשפחה שלו ואני חמדתי אותו ודחסתי אותו לתיק. זה היה חתול גדול שחור ושמן שחי אצל קרובת משפחה כמה חודשים עד שעלינו לארץ, כמה שנים אחרי זה היא כתבה שהוא ברח ולא חזר. מקווה שהוא מצא את הדרך הביתה -.-"

9. בגיל 5 מאוד פחדתי מהשפם של דוד שלי ולכן נשבעתי לא לפתוח את העיניים כל עוד אני אצלם וגם סירבתי להגיד את שמו אלה קראתי לו "הוא". החזקתי מעמד המון זמן ולא נשברתי עד הוא באמת גילח

10. שילמו לי כדי שלא אגלה לבת דודה שלי שאין סנטה קלאוס. החזקתי מעמד חודש ואז סיפרתי לה.

11. שילמו לי גם דברים מטומטמים כמו לטעום דברים חדשים כמו בננה או אפרסק. רוב הפעמים זייפתי וזרקתי אותם לפח.

12. היו כמה שנים בחיי בהם התעקשתי לשתות תה מתוך צלוחית ולא ספל בבתים של אנשים בהם התארחתי.

13. כשהייתי בת 11 אני וסבתא שלי רבנו בגלל דמויות בסנטה ברברה.

14. הקראש הראשון שלי היה כשהייתי בגן חובה, קראו לו מקסים והיו לו עיניים כחולות. הוא זרק עלי חול והרביץ לי עם דלי הפלסטיק שלו.

15. אמרתי פעם לאמא שלי שיש לי קראש על מישהו מהכתה (בכתה ד' בערך), כשהתארחנו אצל ילד אחר מהכתה שאמא שלי היתה חברה של ההורים שלו היא הזכירה את זה  מיותר לציין שהתחננתי לעבור בצפר. למזלי, הוא זה שעבר באותה השנה. מקווה שזה לא בגלל שנודע לו

תרגישו חופשי להצטרף  (ולתת קישור לפוסט כדי שאדע על זה!)

~*~

יום שבת דייט עם בן אדם שאין לו שום קשר לאינטרנט, ~מרגישה לרגע כמו בן אדם נורמאלי~  . אעדכן בהמשך.

~*~

ולאתגר היום, כמה בעלי חיים אתם רואים כאן?

אני מצאתי 7 אבל אנשים מסויימים מצאו הרבה יותר.

לפני הכל אני רוצה להכיר לכם אני פיני, העכבר ההומו החמוד שלי. פיני הוא פרי מוחי הקודח, לצערי לא היתה לי סבלנות להשקיע בפן האסטטי של הקומיקס, זה יקרה מתישהו לקראת ינואר כשאקבל את לוח הציור הדיגיטלי שתמיד רציתי כלומר... אם מישהו יהיה מספיק נדיב לקנות לי לוח דיגיטלי

היום סידרתי את השקים שסבתא שלי הנחיתה כאן לרגל מעבר הדירה.

מצאתי תמונות, קלסר במשקל של 20 קילו עם גזרי עיתונים על כלבים (עדיף לא לדעת), קלסר עם בון ג'ובי שקיבלתי בירושה פעם מאחותה של חברה שלי ושקית ענקית עם יומנים ישנים ופתקים מימי התיכון.

בזמן שחיטטתי בערמת הזכרונות גיליתי משהו מזעזע! (חוץ מהעבודה שהחמוס חירבן מאחורי השקים)

הייתי פאקצה!

הייתי פאקצה מהסוג המזעזע שהעריץ את ווסטלייף וכתב רשימות של עשרת הגברים הסקסיים ביותר (טוב, לזכותי יש לומר שבראש הרשימה היו ג'רי סיינפלד וג'ים קארי ולא בראד פיט  או שזה לא לזכותי?) עם כל שורה שקראתי התעוותתי יותר ויותר - מי לעזעזאל הייתי ולמה מישהו לא ירה בי?

ברצינות, אני לא זוכרת חצי מהדברים שכתבתי עליהם, מרגיש כאילו מישהו הפגיש אותי עם מתחזה שמנסה להיות אני, ועוד מתחזה גרועה.

מצאתי גם שלל תמונות שהסגירו שנהגתי להסתובב עם בגדי גוף 10 שנים אחרי שהם יצאו מהאופנה ומשקפיים שהיו גורמים להארי פוטר לקנא (למזלי הכלב לעס אותם לפני שהיתה לי ההזדמנות להרוס לעצמי את חיי המין לעד).

צירוף מקרים גרם לכך שגם את הסורק הצלחתי להפעיל אחרי הרבה חודשי מאבק ולכן אני מתכוונת להעלות לכאן חלק מהזוועה (הפחות זוועתית יש לציין)

אין לי מושג למה זה סורק באיכות גרועה אבל זה מה שיש.

וככה ניראתי לפני מיליון שנה

רגע, איזה יום זה בכלל? אני כל כך לא מאופסת בשבוע האחרון שזה מדהים. כל הימים הפכו לגוש אחד ללא סוף או התחלה.

לא שזה לא כיף, יש משהו בחיים של בטלה גמורה. עוד מעט זה יגמר ולכן אני אפילו לא מרגישה יותר מדי רגשות אשם.

ביום שישי נסעתי לאש"כ שגרה בקצה העולם שמאלה (יש אנשים שמכנים את המקום ירושלים) - למזלי הבאתי איתי ספר והנסיעה עברה במהירות מדהימה. בערב יצאנו עם הבריטית (כינוי שנתנה אש"כ, אני עדיין לא יודעת אם זה בסדר להזכיר שמות אמיתיים) וחיפשנו נואשות מקום לבלות בו. מסתבר שבירושלים יש מחסור חמור במקומות כאלה וכשמצאנו לבסוף פאב מגניב למראה (ואירי!) הסתבר שהוא מפוצץ לגמרי ואין מקום אפילו להתעטש.

אחרי שוטטות נוספת ברחובות הנטושים נתנו לאש"כ להוביל אותנו לפאב קטן ורומנטי שם ישבנו והעלנו זכרונות (יותר נכון, הן העלו זכרונות ואני הנהנתי כמו מפגרת). האלכוהול הפך אותי בסופו של דבר למאוד מנומנמת והרגשתי כאילו אני הולכת להרדם בכל רגע ולכן פרשנו לבתים למרות שכשכבר הגענו לאש"כ שקענו לתוך השתפכות רגשנית שלוותה ברעידות ספק קור ספק השד יודע מה - God, I feel such a girl - השלב הבא היה לצבוע אחת לשנייה את הציפורניים.

באיזשהו שלב ניסיתי להסביר לאש"כ למה אני לא אדם נחמד, לא ממש הצלחתי אבל ניראה לי זה יבוא לידי ביטוי מתישהו וכמו שאני מכירה את עצמי זה לא יקח הרבה זמן.

יש משהו בלדבר עם אנשים ללא הזהות האינטרנטית הזאת. אני לא מדברת עם אף אחד באופן רציף ברשת ופתאום זה הופך לקשה יותר. פתאום יותר קל כשאשכרה רואים את האדם כשזה תמיד היה להפך.

אני לא מרגישה פיצול אישיות, אנשים לא יודעים שיש מעבר לחזות המגומגמת והם בסדר עם זה שאני ככה ואין אכזבה. אין לי כח נפשי יותר לאכזבות האלה ואני אפילו מרגישה שאני יכולה להתחיל לדבר בלי מסך שמפריד, משהו בי חוזר לצורה הטבעית שלו (טבעית לי אבל עדיין).

בדרך חזרה הייתי חיננית בערך כמו פיל בחנות חרסינה וכמעט הפלתי קשישה מסכנה כשהייתי שקועה בספר ולא שמתי לב לאן אני הולכת (מצטערת!).

וזהו בערך, מצרפת תמונות כי אש"כ נורא אוהבת לצלם. (לא שמתי רק תמונות של עצמי כי אני נרקיסיסטית, אני עדיין מנסה לשכנע את אש"כ לא לצנזר אז התמונות שלה יעלו מתישהו בעריכה או פשוט בבלוג שלה)

בשלב מסויים התחלנו לחפש כל מיני אביזרים שאפשר להצטלם איתם בצורה מצחיקה וזה מה שיצא:

אני נוגסת ברימון חרסינה -

אני מתאבדת:

כלא:

הודית

 מצליפה בתחת של אש"כ

שוברת לאש"כ את השולחן

אני נזירה

סתם כי אני מתה עליהם: