אני רשמית, ובאופן מוחלט - מסטולית מצבע. אני מסניפה צבע כבר 3 ימים רצוף ואם להתחשב בעובדה שהבית שלי לא מאוורר... איפה לעזאזל הרצפה ומה הפינגווין הזה עושה פה? (מישה?)
יש אנשים שמרגישים צורך לשנות את ההופעה החיצונית שלהם.
אני מרגישה צורך להתעלל בדירה. (וחוץ מזה, הרבה פחות אנשים רואים את הדירה מאשר את הפרצוף שלי. לפחות אם זה יוצא זוועתי זה לא פוגע בפרנסה).
התעללות שתתחיל באופן רשמי רק מחר, אבל בגלל שאין לי סבלנות אבל יש לי כרטיס אשראי (וחור בכיס) - התחלתי להתעלל בה קצת מוקדם מהצפוי.
וזאת הסיבה שאני כותבת כרגע כשידי, רגלי ומשקפיי מכוסים בצבע. שמן ואקריל. למקרה ואתם תוהים. שמן היא היתה הבחירה היותר מוצלחת, אם כי גם הקשה יותר. נתתי למוכר לשכנע אותי לנסות אקריל ולמרות שזה היה מהנה בערך כמו פינגרפיינטינג, התוצאה קצת פחות מוצלחת.
בחלומותי ההזויים אני קונה דירה חדשה ובוהקת וצובעת אותה מחדש בצבעים זוהרים.
מה שלא הולך לקרות בקרוב אז אני צובעת את הדרעק הנוכחי בצבעים זוהרים ומתעלמת מהקילופים והזוועה שמתחת. שזה קצת כמו לדחוף זבל מתחת למיטה אבל היי, זה כבר שיפור לעומת מה שהיה כאן קודם.
חוץ מזה גיליתי שורוניקה מארס זאת סידרה לא רעה.
וחוץ מזה, גיליתי שאני הולכת להוציא ממש הרבה כסף שאין לי על קומיקס כי סאנדמן זה אחד הדברים הטובים ביותר שהתרחשו בעולמנו ואל תגידו שהוא לא אמיתי כי He will kick your arse בצורה מאוד בריטית ומעודנת ואז ישלח אתכם להירקב איפשהו למשך אלפי שנים או אולי יעניק לכם סיוטים או יבצע דברים אחרים שיגרמו להם לא לרצות לשבת על משטחים קשים בזמן הקרוב.
אני מפחדת משינויים ודווקא בגלל שאני מרגישה בטוחה בתחומים מסויימים (כמו עבודה) אני מרגישה שעשוי להגיע שינוי משמעותי. וזה גורם לי לא לישון חצי לילה ולחשוב על זה. והכל בגלל פליטת פה של הבוס שאולי עוד שנה וחצי מישהו אחר יחליף אותו לחלק מהזמן. לארוצה לארוצה לארוצה לארוצה. לוקח לי המווון זמן לבסס מערכת יחסים נורמאלית עם מעסיקים ואני לא רוצה ששום דבר ישתנה. נרגג.
אלך עכשיו, כי החתולה מנסה באופן נואש למצוא פירור שניצל בתוך המחשוף שלי וזה מפריע לי להקליד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The girl from Oz
זה נורא חשוב!