היום התחיל טוב ולאט לאט המצב התדרדר.

לא פלא, בימים טובים המצב רוח שלי נע בין קיצוניות אחת לשניה לפחות חמש פעמים ביום. אני לא מגזימה. וזה עוד ביום טוב... ביום רע... אתם לא רוצים לדעת o.O ורק לחשוב שאת גיל ההתבגרות כבר עברתי מזמן.

המצב רוח שלי מושפע מהמון-המון גורמים, כל מילה, כל תקרית קטנה יכולה לרומם אותי למעלה או למחוץ אותי כמו חרק. מה שמצחיק (<<<סארקזם) זה שדברים שהרימו אותי ביום מסויים יכולים להפיל אותי ביום אחר... זה כמו... כמו פאזל חי כזה... שהחלקים שלו כל הזמן מרזים או משמינים ולכן זה בלתי אפשרי לבנות תמונה שלמה...

...

...

~היי!! אל תברחו! המטאפורה המזעזעת בגימגומה נגמרת כאן ואני מבטיחה לא לעשות את זה יותר, באמת!!~

הממ...

אז מחר יש לי עבודה ואתם יכולים לתאר לעצמכם עד כמה אני לא רוצה לעבוד...

~מתחילה לחשוב על מטאפורה חדשה שתתאר את חוסר החשק לי ללכת לעבוד~

...

המממ כן...

אני ממש לא רוצה לעבוד מחר.

אבל אני רוצה את הכסף.

נראה לי שבשתי השורות האחרונות סיכמתי את מהות החיים האנושיים על פני כדור הארץ.

האמת, אני אפילו לא יודעת מה אני אעשה עם הכסף. מבחינת תשלום הלימודים אני מסודרת לשנתיים הקרובות ועל השנה האחרונה של התואר אמא שלי הסכימה לשלם ואני לא יודעת עד כמה ניתן לסמוך על זה... אז אולי כדאי שאני אחסוך גם לשנה השלישית.

מצד שני (שלישי?) מגיע לי להוציא איזה אלף שקל על שופינג מטורף לקראת האוניברסיטה... הבעיה היא שאני שונאת לקנות בגדים :O

מצד רביעי, מדדתי היום חלק מהבגדים הישנים שלי והכל כל כך מזעזע בעיני. אני אפילו לא יודעת מה אני אלבש לעבודה מחר. אפילו טישרטים נורמאליים אין לי (כולם נורא צמודים). כל הבגדים שלי גורמים לי להיות נורא מודעת לעצמי וגם השיער שלי אם כבר במודעות עצמית אנחנו עוסקים.

אז כן, נראה לי שהקטע של השופינג יצא לפועל... נגיד ב...... אמצע ספטמבר? זה לא הרבה זמן אבל אני מקווה שעד אז המצב ישתפר.

אני לא מבטיחה שום דבר (כל פעם שאני מבטיחה אני נכשלת) אבל ממחר (בעצם כבר מהיום) אני הולכת להיות הרבה יותר קיצונית.

וכאן אני עוזבת אתכם,

Cya