עד שיוצא לי להכיר מישהו שאני ממש נהנית איתו, מרגישה נוח בחברתו, יכולה לדבר איתו על הכל.
זאת הייתה היוזמה שלו, הוא כתב לי.
הוא אמר שהוא ידע מראש למה הוא נכנס.
הוא התחיל את זה, קידם את זה ופתח את זה.
הוא גרם לי להיקשר אליו
אמר שהוא אוהב אותי
שמזמן לא היה לו כל כך כיף כמו שהיה לו איתי.
הוא נתן לי את הזמן שלי וגרם לי להתחיל לאהוב.
תמיד חשב רחוק, קדימה.
תכננן איתי תוכניות, לזמנים מוגדרים ולא מוגדרים
הפיח בי תקווה
גרם לי להרגיש נאהבת.
ואז בלי שום אזהרה מוקדמת
בלי רמז מטרים
בלי התרעה, פתאום באמצע הלילה
הוא פשוט סיים את זה.
באופן חד וכואב.
"התעוררתי בבוקר והבנתי שאני לא רוצה שום דבר."
אז למה התחלת את זה?
הוא התנצל על כך שבזבז את זמני, למרות שהזמן איתו היה הכי לא מבוזבז בעולם.
החלק הכי כואב היה שלא התלוו לכך שום הסברים.
שאלתי למה והוא פשוט לא ענה.
אמר שזה לא עובד לו.
אבל הכל עבד מעולה עד עכשיו, אז מה קרה עכשיו?
הרגשתי שבורה, מפורקת, חסרת אונים.
איך זה ששני אנשים שהיו ממש קרובים אחד לשני, בן רגע הופכים לשני זרים?
איך יוצא ככה שפשוט מפסיקים?
ולמה אי אפשר להסביר?
הרי אמרת שפתיחות, כנות וישירות מאוד חשובות לך
אז למה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
