דברים שלא אגלה

טוב אז הפרק הראשון יהיה דיי קצר, תהנו (:

חזרתי מבית הספר והתיישבתי על המיטה. החלטתי לשחרר את עצמי מוקדם כי לא הרגשתי טוב כל היום, כאבה לי הבטן והייתה לי בחילה.

היה שקט, ההורים לא בבית. ניסיתי בהתחלה לראות טלוויזיה אבל שום תוכנית לא הצליחה להסיח את דעתי.

בשלב מסוים התחיל לכאוב לי הראש, כיביתי את הטלוויזיה, הורדתי את התריסים ונשכבתי על המיטה בחושך. התחלתי להריץ את כל מה שקרה לי בתקופה האחרונה. בשלב מסוים נרדמתי.

אני לא יודעת כמה זמן ישנתי, אבל כשהתעוררתי הרגשתי מגבת קרה על המצח שלי, וראיתי אור חזק שסנוור אותי. ניסיתי להתרומם והרגשתי סחרחורת ובחילה, אבל זוג ידיים מוצקות דחפו אותי בעדינות בחזרה למיטה. זה הבהיל אותי.

פקחתי עיניים וראיתי שאני עדיין בחדר שלי, וששתי דמויות בחלוקים לבנים רוכנות מעליי וממלמלות משהו לא מובן. "אנדי, את שומעת אותי?". לאחר כמה שניות התעוררתי קצת. ראיתי שהדמויות הן גברים, ככל הנראה רופאים. אחד מהם דיבר אליי שוב, " איך את מרגישה?".

"מה קרה? כמה זמן ישנתי?" שאלתי אותו. הרגשתי נורא מבולבלת. סקרתי במבטי את החדר.

שמעתי מהקומה למטה את הקולות של ההורים שלי ואחי הקטן, טומי. הופתעתי לראות שהדלת בחדרי סגורה, דבר שלא קורה לעיתים קרובות כשטומי בבית.

"ההורים שלך חזרו אתמול וראו שישנת, לא התעוררת זמן רב והם שמו לב שיש לך חום, אז הם החליטו להזמין רופא הביתה כי פחדו שיזיקו לך אם יעירו אותך". בזווית העין ראיתי את הרופא השני מוציא מדחום ושקית לאינפוזיה.

"האנשים האלה שקוראים לעצמם ההורים שלי דאגו לי? זה חידוש מעניין" תהיתי ביני לבין עצמי.

"טוב, חמודה, אני צריך את היד שלך, את צריכה לקבל נוזלים כי את מיובשת ואנטיביוטיקה".

החלטתי להעמיד פנים שלא שמעתי אותו, לא שזה עזר לי יותר מידי. הוא לקח את ידי השמאלית, שהייתה מלאה בצמידי גומי וחוטים. הרופא ניסה להזיז אותם, אבל לפני שהספיק לעשות משהו, משכתי ממנו את היד.

"אל תדאגי, אני מבטיח לך שזו רק דקירה קטנה, אין לך ממה לפחד".

משום מה זה הצחיק אותי, "הלוואי שפחדים ממחטים יהיו הצרות שלי", אמרתי לעצמי. הוא ניסה לקחת את היד שלי שוב אך לא נתתי לו.

הרופא קרא לעוזר שלו. רק עכשיו שמתי לב שהעוזר שלו הוא נער צעיר, בערך בגילי, יכול להיות קצת יותר מבוגר. "תחזיק את היד שלה, שלא תזוז" פקד עליו הרופא בקולו הקשוח. הנער חייך אליי חיוך מתנצל ואחז בידי. אינני יודעת מאיפה באו הכוחות האלה, אבל הצלחתי להשתחרר מאחיזתו. הרופא לקח את הנער הצידה והם התלחשו זמן מה. בסופו של דבר הנער ניגש אליי ומדד לי חום.

שמתי לב שהוא עומד כך שאני לא אוכל לראות את הרופא. פתאום הרגשתי שמשהו מכסה את עיני, אחיזה חזקה ביד ודקירה כואבת ליד הכתף.

לפני שהבנתי מה קרה, שקעתי בשינה.

מה דעתכם?

תגובות יתקבלו בברכה (: