טוב, נו, אני רוצה להופיע בנושא החם... :)
במיוחד כשאני מתחברת כל כך אליו. מוזיקה היא משהו מיוחד, ולכן, הפוסט הבא מוקדש למוזיקה.
על פי הגדרתה, מוזיקה היא אמנות סידור הצליל והשקט במרחב הזמן. -_-" שיהיה.
על פי אנשים, מוזיקה היא:
1. דרך חיים.
2. הגדרת האדם.
3. ניתוק.
4. האהבה הכי גדולה.
5. קריטריון חשוב ליצירת קשרים.
6. תחביב/מקצוע
7. הכול.
היא כל כך הרבה דברים, המוזיקה הזאת. היא מופיעה בחיים של כולנו. אדם ממוצע קם בבוקר, ואם הוא לא מדליק את הטלוויזיה על ערוץ המוזיקה, הוא פותח את הרדיו במכונית, ושומע אותה.
ואחרי שאתה שומע אותה ברדיו, אתה הולך ברחובות, והיא מתנגנת מבתי הקפה. אם אתה נער, אתה גם שם את האוזניות שלך בדרך לחבר, או סתם כשמתחשק לך להתנתק. ואם אתה מבוגר, אתה תשמע את סגנון המוזיקה של הילד שלך מתנגן על המחשב אינסוף פעמים, בכל יום שתחזור הביתה מהעבודה.
ואם זה לא מספיק, גם אם סתם בא לכם לראות טלוויזיה, לא תהיה תוכנית שלא מלווה במוזיקת רקע, פרסומת בלי שיר ליווי, ושלא נדבר על תוכניות של מוזיקה, כמו "כוכב נולד".
כמובן שלא שכחתי את נושא הפייסבוק, שאליו כל אחד מעלה לינק עם שיר אהוב, או שיר ש"נתקע לו בראש".
בקיצור- מוזיקה תמיד נמצאת סביבנו, ואנחנו אוהבים להקשיב לה.
ולמה?
כי מוזיקה יודעת לבטא את עצמה הכי טוב שאפשר. לא רק עם מילים.
כי גם אם תשמע את אותו השיר, הוא יכול לקבל משמעות שונה פתאום...
כי היא לא צועקת עלינו, אלא מדברת בנועם. (מטאל לא צועק עלינו, הוא צועק איתנו.)
כי היא חברה טובה, ומתאימה את עצמה אלינו.
כי אנחנו בני אדם, וככה נולדנו כנראה.
אז אחרי שהקדשתי פינה לא קטנה לחלק של המוזיקה בחיינו, נדבר על המוזיקה עצמה.
כולנו יודעים שהדור מדרדר. כל דור אוהב להזכיר את זה לדור הצעיר ממנו. אין מה לעשות, אנחנו מדרדרים. שיהיה. אין שום דבר רע בלהדרדר. אני חושבת שאבן שמתדרדרת במורד הגבעה נהנית מזה יותר מאשר אבן שמנסה להתגלגל למעלה. לא?
אבל יש לי שאלה אחת לשאול, את כל הדור המבוגר ממני. מי קבע מהו דור? מהי הגדרה של הדור הקודם והדור החדש? האם אני מהדור הזה, כי כשהייתי קטנה כבר היו אתרי אינטרנט, או שאולי אני מהדור ההוא, כי כשהייתי קטנה מותר היה להתחבר לאינטרנט רק מהשעה 6 בערב? (לפני כן זה היה יקר מידי...)
אם אין הגדרה מדוייקת לדור, ואין, כי כל הזמן הדורות מתחלפים, אז גם אין הגדרה מדויקת להידרדרות של הדורות. ואם אין יחידת זמן מוגדת בשביל זה, איך אני יכולה להגדיר הגדרת זמן בשביל מוזיקה, ו"לסכם שנה במוזיקה"?
אני לא יודעת אם הבנתם אותי נכון, אבל מה שהתכוונתי להגיד הוא, שכיוצרים שיר, אתה לא חושב על השנה, על התקופה, או על התאריך. אתה כותב את מה שאתה מרגיש בלי שום קשר לנ"ל, ולכן לא ניתן לחבר שני שירים לסיכום שנה.
אז אני לא אכתוב את פריצות הדרך של השנה, את ההישגים הכי מרשימים של השנה, או מה שזה לא יהיה. בכל אופן, אני גם ככה ילדה "מנותקת". אני בקושי שומעת גלגל"צ. אני מעדיפה לשמוע מוזיקה שאני בררתי, ולא איזה מפיק או עורך שהחליט עבורי מה לשמוע.
בכל זאת יש כמה מקרים ששמעתי עליהם, ואם שמעתי עליהם, כנראה שהם הפציצו השנה והתפרסמו. זה לא אומר שאני בעד הסגנון הזה, אבל שיהיה.
בכל אופן, אלה ה-5 מקרים שאזכור מהשנה:
1. פריצות של ה-אליל ה-מגניב ה-חסון: ג'סטין ביבר. כן, הוא. הוא ראשון ברשימה שלי. ולא, אני לא שומעת אותו. אבל, מה לעשות. הוא התפרסם. ובגדול. כל אחד מכיר אותו, בין אם בגלל שראה סרטון שבו זורקים עליו בקבוק, שהוא מתנגש בקיר זכוכית, או סתם כי הוא אוהב את המוזיקה שלו. הילד הזה הצליח בענק, בלי שום דבר יוצא מין הכלל. עצוב לי שמשווים את ג'סטין ביבר לביטלס, שהשקיעו מעל ל10,000 שעות בקריירה שלהם כדי להצליח ככה, ומכנים את התופעה של ההערצה לביבר כ"ביברמניה". אבל, כמו שאמרתי לעיל, הדור מתדרדר, לא? ;)
2. אוקיי, אני לא אוהבת את השיר שאני הולכת לרשום. מאוד לא. אבל בכל זאת, מגיע לו כבוד, כי הוא מחזיק מעמד די טוב בגלגל"צ. זהו השיר של חן אהרוני ואסתי גינצבורג- נשימה. שיר בינוני למדי, אפקטים מוגזמים למדי, זמרת כוסית למדי, ולצערי, הצלחה גדולה למדי. כי כל המדיים למיניהם שהזכרתי, לא קשורים בהשקעה רבה מידי, מחשבה רבה מידי, או בכישרון גדול מידי. בסך הכול רצון לפרסום, או אולי פיתוח קריירה קטן. אבל מי אני שאבקר?
3. כנראה שהעולם שייך לצעירים, כי הזמר הבא שאני מציינת ברשימה הוא עומר אדם. ילד שיותר קטן ממני, ונכנס לפאבים ומועדונים כדי לשיר, כשהוא עוד לא חוקי, ועדיין אסור לו לשתות בכלל בירה. החיים פיירים? לא ממש. אבל ניתן לומר שהוא עשה את זה בדרכו שלו, בין בגלל הפרישה שלו מהעונה הקודמת של כוכב נולד, בה הבטיח כי הוא עוד יחזור. ואכן, הוא חזר. בהתחלה ע"י קאברים לשירים, ואחר כך אולי שירים משלו (אני לא בטוחה, אני משערת ומקווה שככה זה.). כל הכבוד לקטנצ'יק הזה, שיהיה בהצלחה.
4. אני לא כל כך זוכרת עוד פריצות של מוזיקה ישראלית, ולכן אעבור למשהו חשוב לא פחות (אם לא יותר D:). השנה הופיעו כאן לא מעט להקות טובות מחו"ל. מטאליקה, הגורילז, פלסיבו, 30 סקנדס טו מארז (שאני פחות אוהבת אבל בכל זאת הם נחשבים, נראלי.). יופיעו כאן עוד סקורפיונס בהופעה אחרונה, ואני בטוחה שרבים אחרים ששכחתי כרגע. אז ברצוני להודות לכל הלהקות, הזמרים, ההרכבים, הסלבריטאים המהוללים, שלא שכחו אותנו, הישראלים הקטנים פה, ובאו לתת לנו הופעות טובות, וגרמו להנאה רבה. אנחנו אוהבים אתכם ואת ההופעות שלכם, ושוב, תודה תודה תודה! :)
5. המקום הסוגר את הרשימה. וזאת רשימה שלי, אז בהחלט כבוד להיות כאן *סנוב*. אני לא אוהבת מזרחית. ממש ממש לא. לא מתחברת לסלסולים, למילים רדודות, לבן אדם שאומר לי "את מושלמת, בא לי להכיר אותך לעומק." אבל- לאחר שבוע אחרי התקרית, אני חייבת לתת לו פה מקום כבוד. מדובר במשה פרץ, שהצליח למלא את הטיילת בנהריה הצפונית והרחוקה ב30,000 אנשים. כן, הוא באמת גרם לזה. ואם הוא הצליח לעשות את זה, סימן שמגיע לו מקום כבוד, כי 30,000 איש לא משקרים. משה פרץ השפיע להם על השנה.
אז זוהי הרשימה הרשמית לאנשים שהשפיעו על המוזיקה השנה. לא על שלי בכל אופן. האנשים שלי במוזיקה, אם זה מעניין אתכם, הם:
1. הביטלס- תמיד היו, ותמיד יהיו אצלי במקום הראשון. הלהקה הראשונה שאהבתי. הלהקה הראשונה שהכרתי את כל האלבומים שלה. בקיצור- האהבה הראשונה שאף פעם לא שוכחים.
2. שוטי הנבואה- אל עף התפרקותם, הם היו הדיסק הראשון שקניתי מכספי. ולהקה שאני מאוד מעריכה.
3. פינק פלויד- אין לי הרבה מה לומר. פשוט אוהבת אותם.
4. דייר סטרייטס- שוב, אין מה לומר. אבא הכיר לי, אימא הכירה אותם עוד קצת, ואת השאר- הכרתי בעצמי. אז תודה גם לכם, אמא ואבא.
5. ברי סחרוף- האחד והיחיד. אוהבת אותך מאוד, כי אתה משקיע את נשמתך, אתה אחד הכשרונות פה בארץ, כל הופעה שלך היא פיצוץ לא נורמלי, ואתה לא סתם כישרון שחולף, שמגיע לרשימה בתור "פריצת השנה", ולא ממשיך גם לרשימה של שנה הבאה. אתה לא כזה, אתה משהו מיוחד, אתה. :)
תודה רבה לכם על הקריאה העמוקה, אני יודעת שחפרתי. אתם לא חייבים להסכים איתי (גם אני לא מסכימה עם עצמי חיחי), אבל אשמח בכל זאת לתגובה.
שיהיה לכם יום טוב וסופ"ש אשששששש (:
שלכם, האלכימאית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
