השנה הזו אוטוטו נעלמת. היו פעמים בהם בזמן דהר בצעדי ענק ובהם הוא עצר מלכת.
למדתי הרבה על עצמי. אני יודעת שהחוויות השונות שנתקלו בי גרמו לי להתבגר מהר יותר, קיבלתי בשוט אחד הרבה זמן אבוד שהחמצתי עד עכשיו. היו הרבה נקודות שבהן נפלתי אך האווירה שבה אני נמצאת אילצה אותי להפוך למי שאני כיום. לקום בכח, לשרוט את הקירות, להתאמץ ולהזיע, לירוק דם בשבילים בהם הותרתי דמעות מלוחות, שיבשו.
כי הזמן באמת עושה את שלו. ואותך אני בחיים לא אשכח. את היית הרבה יותר מדי קרובה אליי וברגע אחד הרחקת את עצמך ממני, הדפת אותי כמו מחלה שמגרדת בכל תא עור בגופך. ניסיתי להילחם בהתחלה, למעננו, אבל אני מניחה שלא ירדתי לסף דעתך מלכתחילה, תמימה שכמותי. רגע ההתפכחות העביר אותי ייסורי תופת, כאב בלתי נסבל שגרם לי לפגוע בעצמי בכל דרך שהכרתי. פצעתי את עצמי, רעבתי ימים שלמים, השתכרתי ועישנתי ועישנתי ועישנתי. כל דבר שיגרום לי לכהות חושים, לאיבוד הכרה.
אז התודה הכי גדולה מגיעה לך יקירתי, על ששברת לי את הלב. תודה, שגרמת לי להגיע לתובנות מסויימות. תודה שניפצת לי את הבועה בה חייתי. תודה שגרמת לי להבין שאין כזה דבר אהבה, אין כזה דבר חברות, אין כזה דבר לתת ולקבל.
הכל צבוע מסביבנו, כולם צבועים. אז מה יכולתי לעשות? אני קטנה ושברירית בסה"כ, נותר לי רק לשתף איתכם פעולה, לשחק את המשחק.
אז הפכתי לביצ'ית אפאתית, כי ככה אתם אוהבים אותי. יותר מזה, ככה אני אוהבת את עצמי. אחת שלא תיתן יותר שמישהו ידרוך לה על הרגשות, עד שיתפוצצו ויימרחו כמו צבעים בוהקים על האדמה ההקרה, נטולת גוון כלשהו.
לעצמי אני אאחל להגשים את מי שאני. אין יותר חשיבות למי שמסביב, אני ורק אני. לעבוד על עצמי, לשפר, לתקן, ולאהוב את מי שאהיה, זו שאני רוצה להיות.
ולכם, אאחל שתגלו יותר רגישות.
ולך, לך אני רוצה לאחל שנה שתחווי מה שאני חוויתי בגללך. זה לא נאמר מכוונה רעה, אני רוצה שתוכלי להבין בדיוק מה גרמת לי לעבור. כאב רגשי עמוק שמשפיע נפשית ופיזית, אחד שיגרום לך לרצות לפרוש מהכל. ואז, אני מאחלת לך שתצליחי להתמודד ולעבור אותו, שתהפכי לאדם בוגר יותר.

הכל אפור וריק כרגע,
אבל יש משהו באוויר, ריח של התחלה, של שינויים.