באמת, שהתכוונתי לבכות על כמה זה מוציא אותי בנאדם רע. אבל פשוט אין לי חשק... אז
5:15 בבוקר
להדליק את הדוד כדי שיהיו מים ולחזור לישון
5:30
להתעורר ולהתקלח - לא קמתי מהמיטה
5:56
"פאק פאק פאק"
סמס : "בוקר טוב יפה, עוד מעט ניפגש:)"
"ניתקת את האזעקה?"
"כשתהיי מוכנה תצאי מהדלת הראשית"
6:20
לגלות שכבר כל כך מאוחר והבטחתי שאני בחוץ בוחצי
6:40
ללבוש סוודר של אבא להכין כוס תה ולצאת מהדלת האחורית (חס וחלילה שאני אעשה מה שאומרים לי)
6:45
לעשות סיבוב של כלל החצר ולמצוא אותו בכניסה לבית, עם פרח ופתק
"איפה שחיבקת אותי פעם ראשונה"
ללכת מסביב לעליית הגג ולגלות עוד שישה פרחים,
כל אחד על מדרגה אחרת ולידו פתק אחר שמתאר אותי קצת
על הגג למצוא דובי גדול לבן "אני אוהב אותך. ורק אותך"
לחייך חיוך גדול ולא רציונאלי ולהגיד "אני רוצה להרביץ לך, אני לא אוהבת אותך"
7:20
לעלות ביחד להסעה כמו כל יום
לשמוע על תוכניות שלהם עם החברה ואיך הנהג קורא לי "חברה שלו"
לרצות לבכות כי לאט לאט נקלט עצם העניין שזרקתי את חבר שלי לפני ארבעה ימים
8:10
להגיע לבית ספר.
להרגיש ממש לבד ולרצות לבכות כמה שעות טובות.
~לא קריטי~
13:57
להגיע הביתה מוקדם מהרגיל, איתו (במונית)
להיכנס לחדר , לספר על כמה חרא הרגשתי היום,
להתנהג כמו בד"כ
"את יודעת שאנחנו מתנהגים כמו כל הזוגות בערך?"
"אני יודעת"
16:10
"כן.
וואו אני מרגישה כאילו אני מתחתנת עכשיו"
אני מרגישה רע מצד אחד, ובצדק
ומצד שני אני פשוט רוצה חייך קצת,
ואני חושבת שאיתו זה יכול להצליח לי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
