Now you got me screaming and I cannot shut up

סתם כי אני לא מדברת על זה עם אף אחד

הוא הופך לחלק בלתי נפרד ממני

ואני בכל זאת מתביישבת בו

מספיק אנשים

במשך מספיק זמן

גרמו לראות אותו אחרת

כשאני איתם

וכשזה רק אנחנו

ימות העולם

ואני רוצה להישאר שם לנצח

באותה נקודה,

שוב

ושוב

ושוב

ואני גם שואלת אותו אם הוא מסכים, כל פעם מחדש

והוא תמיד אומר שכן

והוא תמיד אומר את כל הדברים שכל כך התרגלתי לא לשמוע

ואני מחייכת כשהוא כאן

ופקעת עצבים מרירה כשהוא הולך

וברוב הזמן סתם עייפה ומחייכת

אני מתגעגעת אליו אחרי חצי שעה

כבר אמרתי שהוא כבר ממש חלק ממני?

איכשהו דברים דווקא מסתדרים לי

אני זונת צומי.

באמת.

(אבל אני לא מפגינה את זה, רק עמוק בפנים)

אני כל כך מצטערת.

ומצד שני אין לי זין לשים עליך, סורי.

אני כל כך שונאת לעשות שעווה.