Now you got me screaming and I cannot shut up

זה כלום וזה הכל
וזה לא לאכול וזה בולע
וזה ציפורניים ושיניים ודמעות ועצמות.

יותר

מדי

חברים

דפוקים.

יותר מדי לא בסדר. יותר מדי בעיות שלא שלי ואיכשהו כן שלי

יותר מדי איכפת לי

למה אני בדיכאון בגלל שכולכם חרא?

כי אני מאכזבת.

זה למה,

כי אתם גורמים לי להישמע חסרת בעיות,

אתם גורמים לי להרגיש מגזימה וטועה וטיפשה,

כאילו כל ההפרעות נקראה לזה ככה, שהאמנתי שיש לי,

מתגמדות כי כולם מצליחים בזה יותר.

אני רוצה לצעוק לעזרה רק כדי שישימו לב שגם אני לא בסדר

נמאס לי להיות הכלום המעופף הזה,

אני מרגישה ריקה ואני שמנה כמו החיים.

ולמי שיודע נמאס, והם כבר לא עושים מזה ביג דיל,

הייתי רוצה אשפוז, כדי להיות מאובחנת,

אבל מצד שני, אני לא רוצה לצאת,

ואני בטח שלא רוצה את החוויה המזוויעה של אישפוז.

תפסיקו

להציק

לי.

תנו לי לישון כל החיים.