כל הבעיות לגמרי אצלי
"ברור שאת שונאת את עצמך, כי אין לך את מי להאשים"
ואני, בתור בנאדם, עסוקה כל חיי בחיטוט האינסופי שבמציאת אשמים.
ואין.
החיים שלי היו הרבה יותר קלים אם ליום או יומיים הייתי מפסיקה לראות, או לשמוע
ואולי זה מסדר לי משהו שם בפנים
"את לא עושה כלום כדי לצאת אבל את כל הזמן מתלוננת שלא קוראים לך"
זה מצחיק אותי שאני מצליחה לצטט אנשים שמדברים איתי כל הזמן
אם הייתי זוכרת כל כך הרבה דברים שקשורים נגיד לנוסחאות בפיזיקה, הייתי גאון. באמת שכן. אבל אני קופצת מנושא לנושא כמו מאובחנת עם הפרעות קשב למופת.
"תדברי עם הפסיכולוגית שלך"
אני צריכה, אולי זה יעזור, אני צריכה להפסיק לנסות להתווכח איתה ולהתחיל פשוט לספר לה על כל השטויות שלי.
אתה מדהים.
ועצוב לי מצד אחד שלקח לי כל כך הרבה זמן להבין את זה.
אני רעה.
אני אגואיסטית, ואני בעיקר הולכת במזדרון צפוףעם שתי הידיים פרושות לרווחה.וכולם נופלים.
ואני לא גאה בזה, זה סתם נשמע רברבני, אולי זה אפילו לא כזה משמעותי כמו שאני רואה את זה... לא יודעת.
אני גרמתי לך לבכות.
אני לא ידעתי שאתה יכול.
אני לא ידעתי, שאני יכולה.