Now you got me screaming and I cannot shut up

זה התחיל בזה שירדתי אצלו אחרי בצפר

המשיך בעירום כמעט מלא ומארון 5 ברקע

רעש

קפיצים חורקים

ריח של אנשים

גניחות קטנות

שיניים

המון קלוריות שרופות

נגמר בזה שהגענו אליי בגשם

אכלנו קונפלקס והזמנו פיצה בספונטניות

נעלמו לי מאה שקל

וזה פוסט חסר פואנטה

באלי חיבוק.

סתם כי אני לא מדברת על זה עם אף אחד

הוא הופך לחלק בלתי נפרד ממני

ואני בכל זאת מתביישבת בו

מספיק אנשים

במשך מספיק זמן

גרמו לראות אותו אחרת

כשאני איתם

וכשזה רק אנחנו

ימות העולם

ואני רוצה להישאר שם לנצח

באותה נקודה,

שוב

ושוב

ושוב

ואני גם שואלת אותו אם הוא מסכים, כל פעם מחדש

והוא תמיד אומר שכן

והוא תמיד אומר את כל הדברים שכל כך התרגלתי לא לשמוע

ואני מחייכת כשהוא כאן

ופקעת עצבים מרירה כשהוא הולך

וברוב הזמן סתם עייפה ומחייכת

אני מתגעגעת אליו אחרי חצי שעה

כבר אמרתי שהוא כבר ממש חלק ממני?

איכשהו דברים דווקא מסתדרים לי

אני זונת צומי.

באמת.

(אבל אני לא מפגינה את זה, רק עמוק בפנים)

אני כל כך מצטערת.

ומצד שני אין לי זין לשים עליך, סורי.

אני כל כך שונאת לעשות שעווה.

יש לי שיער וורוד.

וארבעה קילו מיותרים....