לא כתבתי הרבה זמן
שזה מפתיע באור חיובי ומיוחד.
אני חייבת להודות שזה לא שהכל היה פשוט מושלם ולא היה לי על מה להתלונן (כי זה בעיקר מה שאני עושה פה)
ומצד שני גם אין לי באמת הסבר
עצלות יתרה אולי
אני חולה
שוב.
שוב שפעת מסריחה,
כזאת שגורמת לכל הגוף לכאוב באופן שווה,
מחלקת באופן לא הגיוני במהלך שעות היום גלי קור וחום חזקים במיוחד,
ומוציאה את החשק הכוח והתיאבון מכל דבר בעצם
תודה למי שזה לא יהיה
על האופטלגין
(שכרגע לא משפיע אבל לא איבדתי תקווה).
מה שמונע ממני ללכת לתל אביב מחר,
אחרי מאמצי שכנועים עצמיים רבים ומפרכים.
לא משנה.
אם כבר,
נערכה לי מסיבת הפתעה (יאי)
ובה גיליתי להפתעתי (לא הרבה אני חייבת להגיד)
שהיה ממני
שקט נפשי רגעי שכזה.
ואני אוהבת אותה מלא, מה שהטלטל מצד לצד באגרסיביות במהלך השנה
כן, אני לגמרי אוהבת אותה וטוב שכך.
חזרתי לשרוט את עצמי אחרי כמעט שלושה שבועות
יופי לי
אני לא בדיוק גאה, אבל לצערי דווקא די התגעגעתי לחשש מפני עיניה הבוחנות של אמא
שפשוט לא שמה לב לכלום בשיט
אם כבר.
הוא טס
בעוד ארבע שעות בערך
אבל היינו הרבה ביחד השבוע ואפילו ישנו ביחד סוףסוף
(עאלק לילה לבן, את הסרטים ראינו בבוקר - שר הטבעות, כמו שציפיתי, זה ממש אחלה.)
אני מפחדת מהלבד הנשכח הזה
אוף אוף אוף
אבל יהיה לגמרי בסדר
אני אקדיש את זמני במיטה הרותחת בציור (אני מתה לצייר כבר, אני מרגישה כאילו לא עשיתי את זה שניםםםם)
ציור אפקטיבי, של סקיצות לקירות והתחלה של האלבום
(אני חושבת שאני אוותר על הפרויקט שתכננתי, זה לא בדיוק הזמן המתאים)
אני גם אפגש עם חברות
מבטיחה
נשבעת
פה ועכשיו
בכל היקר לי
שזה יקרה
נמאס לי לא לראות אנשים.
יש לי געגועים קלים לרומניה,
מצד אחד נורא עצוב לי שבחרתי שלא לטוס עם אחותי לסבא וסבתא השנה
ומצד שני זה מרגיש נכון,
אני אסע בקיץ הבא.
עוד הבטחה.
רבנו המון
באמת המון
אני חושבת שזה נבע מאיזשהו חשש מהניתוק,
כי במשך כל החמישה חודשים האחרונים לא נפרדנו ליותר משלושה ימים
אבל אני מאמינה שיהיה בסדר כשהוא יחזור
זאת תהיה הכנה לשנה הבאה,
שתהיה צפופה יותר מבחינת לימודים מבחינתי
וצבא בשבילו
אני נשבעת שזה מספיק חשוב לי כדי להקריב משהו ולנסות ולעבור את זה
אני גאה בעצמי על היותי בנאדם טיפה פחות אגואיסטי ואפאתי.
מחלה זה חופש
משמע יהיה לי טוב
נראה לי
נורא כואב לי בכל זאת.
הגעתי למן החלטה (שוב) של לא לאכול שוקולד כשהוא בחו"ל
אני מכורה באופן עצוב
אני כמעט ולא אוכלת בכל מקרה
אז לדעת שרוב הקלוריות שלי מתבזבזות על שוקולד זה מבאס תחת
אני מתקשה להאמין שאני אצליח
אבל שווה לנסות.
כתבתי סיפור קצר היום!
לא כתבתי סיפור כבר הרבה זמן
רק פואטיקה מודרנית עלובה
שבתכלס הייתה אוסף גיבובי מילים אקראיות ומדכאות להפליא
הסיפור אמנם חסר פואנטה כי כמו שנהגתי לעשות עם רוב הסיפורים שלי
כתבתי לו סוף בכוח
ויוצא שאלו סתם תיאורים ארוכים במיוחד
הוא גם נוטה לכיוון המדע בדיוני באופן מגוכך שכן עד לפני חודש טענתי שזה ז'אנר שאני לא ממש סובלת (כי סתם כי נהגתי, בעצם עדיין, להפריד בקטנוניות פנטזיה ומד"ב)
"כל החברים שלך חנונים, יש את החנונים, ואת החנונים יותר!"
אני אוהבת חנונים
לא צריך להציק לי בגלל זה.
פאק דה וואט
חפרתי המון :$
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
