אתה לא בא לבית-הקפה אז אין לי ברירה אלא ללכת לחפש אותך.

איפה אתה יכול להיות?

אולי אתה עורב לילדים מחוץ לבית-הספר. אולי בבית-הספר לא יודעים מה אתה והם נותנים לך להיכנס. אולי אתה עובר בין הכיתות ומציג את עצמך לילדים, מזמין אותם להצטרף להרפתקה. אולי יש שם ילדה שדומה לי. היא חכמה ומצחיקה ומאוד צריכה מבוגר שיראה אותה. אולי מפתה אותך לעשות את זה שוב. היא סומכת עליך ורוצה שתגיד לה מה לעשות, מה להיות, איך להתבגר. יום אחד היא מספרת לך משהו שהיא לא סיפרה לאף אחד. אתה קרוב אליה יותר מכולם, יותר מכל החברות, יותר מההורים שלה. אתה הבן אדם היחיד שמכיר אותה באמת. היא מוכנה להכל. עכשיו זה הזמן שלך לעשות את זה. תעשה את זה?

נחלצת בעור שינייך בפעם הראשונה, עבר הרבה זמן. תעשה את זה. בעצם, אתה אפילו לא צריך לעשות כלום, היא תעשה את זה בעצמה. פשוט תתן לזה לקרות. ככל שתעשה פחות, יהיה פחות במה להאשים אותך. זאת צריכה להיות המסקנה שלך מהפעם הקודמת, להישאר עם ידיים נקיות ויכולת הכחשה. פשוט תהיה סלע חמים שהלטאה מטפסת עליו, פרח בשביל הדבורה, נייר בשביל המילים.

מה תהיה הדרך הכי טובה לנקום בך? זה לא האינטרס שלך לגלות וזה בסדר, בניגוד אליך אני מכבדת גבולות של אחרים. לא יותר מדי, מסתבר, כי אני עדיין מתכוונת לפרוץ לבית שלך. או אולי זה יקרה ברחוב. אולי אני אערוב לך בסופר. מתישהו זה יקרה. הנקמה תבוא לחייך כשלא תצפה לה. אתה יודע, אתה מחכה לה כבר חמש-עשרה שנים.

השאלה היא איך. השאלה שלך היא בעצם למה. למה את כאן? למה את עושה את זה? כי הכל באשמתך. תכף תבין.

אני מחכה לך בבית-קפה השכונתי. אין שום סיבה שתבוא. יש כאן עוד אישה שכותבת, היא לא אני, אבל היא באה עבור אותה מטרה, לכתוב ולנקום, לנקום ולכתוב. אולי היא עיתונאית, אולי היא כותבת טור על נקמות, 10 הדרכים הטובות ביותר לנקום, 10 המקומות שהכי טוב לנקום בהם, 10 דברים שלא ידעתן על נקמה. מה היא יודעת שאני לא?

מה עשו לה? 

קודם כל הזמן. הזמן לא היה חבר שלה. הוא לא אמר שהוא בסביבה, אני בא, תרדי כשאת מוכנה. יום אחד היא קמה והיא בת שלושים, מחרתיים ארבעים, הכל נגמר בשבילה, לא בשביל אחרים. לא בעצם, לא בטוח שהיא ככה, אולי היא מרגישה בנוח בזמן, אולי טוב לה בארבעים, היא יפה יותר, היא יודעת כבר איך להתלבש, מה מחמיא, על מה אין טעם להתעכב. הזמן הוא לא חבר, הוא אויב שלומדים ממנו. אבל אני משליכה. נחזור לעניין.

איפה אתה עכשיו? אתה חושב עלי? אתה מפחד? החיים העלובים שהרכבת לעצמך, הילדים שלך, בת זוגך, האנשים העלובים שאתה משטה בהם יום-יום, אתה מפחד שהם יעזבו אותך ברגע האמת? אתה מפחד שהם ישארו, ויגררו למטה איתך? תהיה מוכן לעשות להם את זה? אולי אתה פשוט מקווה שזה לא יקרה. זה הרי לא קרה עד עכשיו, אם זה לא קרה עד עכשיו אז אולי היא סלחה לי, אולי היא שכחה, דברים הסתדרו בשבילה כל כך טוב שהיא לא הטרידה את עצמה עם העבר. בשבילה הזמן היה חבר.

איך תבוא הנקמה?

אולי אתה לא חושב על זה בכלל. אולי שכחת?