זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

האנשים צועדים לכיוון סוף השדרה, לכיוון השלט הזוהר, שמבטיח את הגשמת החלומות. 
הרבה סיפורים סופרו על השדרה - סיפורים של אושר נצחי, אהבות, ואכזבות קטלניות. ברשותכם, אתמקד בסיפור של טים, נער בן 17 וחצי מעיירה קטנה במדינה גדולה.
 

טים חלם להיות הגאווה המשפחתית, כמו אחותו הגדולה. בביתו של טים לא חסר דבר, או לפחות, לא נוצרה הרגשה של מחסור בכל דבר שהוא. אולי קצת יותר כסף, קצת יותר בריאות, קצת יותר שמחה בלב.  
טים אהב את החיים. הוא אהב להיות פעיל והשתדל להיות חיובי. כמו כל נער בגילו, הוא הגיע לשלב האחרון לפני היציאה לחיים הבוגרים - לקראת סיום הלימודים בבית הספר. כשטים וחברתו נפרדו, הוא חיפש פתרון שיגרום לחייו להיות מאושרים ורגועים. הוא שמע באינטרנט על מיזם של קבוצת אנשים עשירים עם כוונות טובות - "שדרת החלומות". 
 

במיזם יש מספר שלבים:  
שלב ההרשמה למיזם, שלב ההדרכה, שלב הצעידה ושלב הגשמת החלום.
 

לא סתם אנשים, מהרחוב, היו מתקבלים למיזם. רק אנשים שמארגני המיזם, שישבו סביב שולחן גדול בשלב ההרשמה, יכלו לראות את התשוקה והתקווה האמיתית בעיניהם. 
טים הגיע למתחם המיזם לקראת סוף האביב, אחריי שגמלה בליבו ההחלטה לצאת אל המסע הזה ולנסות את מזלו. כעבור המתנה של כ10 דקות טים זומן אל שולחן היוזמים. טים הציג את עצמו בנימוס מעורב בבטחון עצמי. המארגן הראשי של המיזם ניהל איתו שיחה קצרה, ובסופה נשלח טים לחדר ההמתנה. המארגנים התרשמו מאוד מטים. הם יכלו לראות את הבגרות שבו, ואת היכולת שלו לחולל שינוי לא רק בעצמו אלא גם בעולם. כעבור מספר דקות הוא נקרא אל השולחן, והם ביקשו ממנו לחזור אל ביתו ולהתחיל לעורר באנשים בחייו אמונה עצמית וגילוי אמיתי של עצמם, כי אם לבן אדם יש מספיק אמונה בעצמו הוא יכול להשיג הכל, ואם יש לו מספיק אומץ בכדי לסטות ממסלול חייו השגרתיים בכדי להגשים את חלומותיו, הם יתגשמו. 

המארגנים הקציבו לטים חודש לעשייה הזו.
 

לטים לא היו הרבה כשרונות. כלומר, הוא מקשיב טוב, והוא היה די מצחיק, אבל הוא לא נשפך מבטחון ומאמביציה כמו הילדים האלו שרקדו ושרו עם מנגינה בבמה המרכזית בעיירה בעונת הקיץ. ובניגוד לציפיותיו, טים מצא את עצמו, ותודה לפרוטקציות, על אותה במה ממש, מנסה לעודד אנשים ללכת אחרי חלומותיהם. לאט לאט הוא צבר לעצמו קהל תומכים קטן, והשמועה על יוזמתו של הנער הלכה וגדלה, עד כדי שבאירועי אמצע הקיץ בעיירה הוא נאם בהתלהבות מול כ6000 מתומכיו, אפילו כמה צוותי טלוויזיה הגיעו, וכשטים נשאל למניעיו ליוזמה, הוא ענה ש"עדיף לקום על הרגליים ולחולל שינוי בעולם מאשר לא לעשות כלום ורק לתכנן". 
 

תקופת ההמתנה נגמרה, וטים הגיע למתחם המיזם וקיבל בשורה משמחת - הוא התקבל למיזם, כמובן, והוא יכול להדריך, עם צוות מומחים, את קהל המאמינים שהוא צבר.
שלב ההדרכה הוא למעשה השלב שבו המדריך מסביר שכמה שקשה, וכמה שהחיים זה דבר חרא, אסור לאבד תקווה כי יבואו ימים טובים יותר.
טים התמקד בקבוצת אנשים ספציפית, שילוו אותו בשדרה: שלושה גרושים בני 45, סטודנטית לאומנות, ומורה לעיצוב. כעבור חודש של הרצאות והחזרת האמון העצמי שלהם, טים צעד איתם, בשורה אחת, לאורך שדרת החלומות. בשלב זה חלומו, להיות מצליח כמו אחותו, עדיין לא התגשם, והטריק האמיתי בשדרה הוא שרק אם יש לך אומץ ואמונה, החלום שלך יתגשם. אם לא - תוחזר למסלול החיים הקודם שלך, ללא כל הידע שרכשת לאורך המסע. ותודה לאל, לטים היה הרבה, הרבה אומץ ואמונה. 

גשם קל ירד באותו יום, ועשרות, אם לא מאות עיניים נעצו מבט מלא בתקווה לעבר שערי הזהב שבסוף השדרה, וקיוו לטוב בכל נפשם ובמאודם.

כעבור 5 שנים, טים כבר הגיע לגיל 22. הוא עבר את המסע בהצלחה, איך לא, גם בהתרגשות יתרה, והוא אפילו מצא אהבה: הסטודנטית לאומנות.
הם גרים בשכונת המגשימים, בבית עם גינה, שלושה ילדים קטנים, אוטו משפחתי, ואופנוע, בשביל האגו של טים שקצת נשכח עם השנים. יחד עם הסטודנטית, ששמה, אגב, הוא מריסה, טים הבין שלא משנה מה היה, כי מה שעכשיו הוא החשוב באמת, והוא מעז להסתכן ולהגיד שעכשיו טוב לו. ושאר מלוויו של טים עברו גם כן את המסע בהצלחה, ויחד עם מריסה הוא מגלה שלא הדברים הרעים הם שמשנים את האדם לטובה, אלא הדרך והאמונה.

את הסיפור הזה כתבתי באוגוסט האחרון, אם אני לא טועה. למי שלא הבין\הבינה עד עכשיו, אפשר להגיד שטים הוא מין גרסה דמיונית שלי.
יש משהו בסיפור הזה, ספציפית, שאני מאוד אוהב ומתחבר אליו, והכתיבה שלו באה ממקום אמיתי, שדוגרי, הייתי רוצה מין שדרת חלומות כזו, שתעזור לי בחיים. אבל, אני צריך להאמין בעצמי ולסמוך על עצמי, ובוחר לקוות ולהאמין שכל הדברים הטובים שאני רוצה שיקרו לי, יתגשמו. וכך גם אתם, קוראיי היקרים. (שקצת נעלמו לאחרונה, אייכה?!) 
אני חושב שהפואנטה הכי גדולה מהסיפור הזה היא שלמרות שאני אומר לעצמי הרבה "הנה, מטרה, הנה, עוד אחת" ורץ מהישג להישג, אני עדיין מחפש את עצמי. ונראה לי שמותר לי. אני רק בן 17 עדיין. 

בכל מקרה, לילה טוב