זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

עין הזעם, מה שלומך? איך עצבנתי אותך היום, אה? נו מה, טסט שני, וגם בו נכשלתי. ועוד אמרת לי שאתה סומך עליי, יא אללה. 

ממש פקשוש, אה? 

כבר 50 שיעורים, או משהו בסגנון (ואתה יודע איך זה, אחרי מספר מסוים אתה מאבד ספירה), אני נוהג ברנו מגאן הריחנית והאיכותית שלך. באמת, רכב בן של זונה, כמו שאומרים. גם המוזיקה מגלגל"צ לא רעה בכלל. 

שמע, עין הזעם, אין לי שום דבר נגדך. 

כלומר, אם אני אתעלם מזה שבכל שיעור מחדש אתה מוריד לי את הבטחון, שאתה מכנה אותי בשמות וטוען שאני "נוהג על הפנים", אז בטח ובטח שאין לי שום דבר נגדך. זה לא שאנחנו חברים קרובים, או משהו כזה. אתה כולה המורה שלי לנהיגה, אין סיבה שאסתובב איתך בשישי בערב (ולפי הרשעות הטבעית שלך אני מניח שאתה שוחט חתולים ביערות), או אקפוץ אל ביתך הקט לכוס קפה. 

50 שיעורים, חתיכת קילומטראז'. אפשר להגיד שבזכות השיעורים האלה אני מכיר את כבישיה של נהריה כמו את כף ידי. 
ההתחלה שלנו לא הייתה קלה, ובאסה שכך. בזמן שחבריי עברו טסט ראשון ושני אני עדיין דשדשתי בשלבי סיבובי ההגה בצורה הנכונה והחניות, אבל ככה זה כשמתחילים מאוחר.
היו לנו רגעים יפים, אם יש מקום לניסוח שכזה במעמד הזה. אפילו רגעים של אושר גדול מצדי וחיוך קטן וערמומי מצדך.

אינספור פעמים בלמת אותי, צעקת עליי, הערת על הנהיגה שלי, שבינינו, השתפרה עם הזמן. נו בטח, אחרת לא היית מגיש אותי לטסטים.
יש לי מין קטע כזה של לחץ בטסטים, אבל משום מה, הבוקר, הייתי מה זה רגוע. אפילו ההערות שלך לגבי הנהיגה שלי, ואני מצטט את המיטב שבהן כאן ועכשיו, ברשותך:  "הנהיגה שלך על הפנים", "ואתה מצפה לעבור טסט", "אם כבר עצרת עצירה מיותרת, למה כבר לא עצרת לגמרי, היינו מכינים קפה ובורקס..", לא הזיזו לי. אתה מבין, אחרי 50 שיעורים, כבר די נהייתי אדיש אלייך. כי בינינו, אין לי כוח לשטויות שלך, ולזיוני שכל שלך, ולטלפונים החשודים שאתה עושה בזמן השיעורים שלי (הילה מהמוסך, אה? שובב שכמוך). אני בא לשיעורים האלה כי אני רוצה רישיון, ממש, אבל ממש רוצה רישיון. יכול להיות שאפילו יותר מהרצון שלך להקשות עליי, זה כבר הישג. 

אוי, עין הזעם, עין הזעם. 
יש לך קטעים כאלה, נגיד הקטע הזה שבו אתה מתופף בשלווה עם כפות רגלייך על רצפת האוטו בזמן שאני מתרכז במיטב יכולתי בנהיגה, שבהם אני רוצה לעצור את האוטו, לצאת בריצה, ולהכות אותך עד נזק מוחי. ואני לא מאשים אותך, זה מה שאתה ואני סבבה לגמרי עם זה.

היום בבוקר, בשיעור לפני הטסט, הגעתי עם מכנסיים כאלה, טרנינג, עם כיסים פתוחים. זה עדיף מג'ינס שחונק לך את הצורה, לא ככה? הגשתי לך את האגרה מתוך תעודת הזהות, והכנסתי את התעודה לכיסי השמאלי. בסוף השיעור, שבאמת, היה טראומתי מכל הבחינות בשבילי (בעיקר כי לקחת אותי לאוסישקין ושאר השכונות המזעזעות והצפופות של העיר), יצאתי מהאוטו, ובמהלך היציאה כנראה שנפלה לי תעודת הזהות מהכיס ונלכדה בין שלדת האוטו לכיסא הנהג.
כאשר הטסטר ביקש את תעודות הזהות של הנבחנים, וביקשת ממני ולא מצאתי אותה בכיסי, נלחצתי נורא. ראית בעצמך, לא? התחלנו לחפש בחרדה אמיתית באוטו, ובמהלך החיפושים אמרת ש, ואני מצטט, "בחיי שאתה דפוק לגמרי." 
עין הזעם, כפרעלייך. אני לא בא ומשקיע מזמני ומיכולתי הכלכלית והנפשית (כי כל שיעור איתך זה כמו טסט בשבילי), ומשלם לך אלפי שקלים, כדי שתקרא לי ככה. אני בא אל השיעורים באווירה של כבוד מינימלי בין אדם למחנכו, ועם כל הרצון העז שלי לקחת את הארמברקס ולדחוף אותו לתחת שלך, אני לא עושה את זה. אני מבליג כשאתה קורא לי ככה, למרות שזו אכן עילה לצאת מהאוטו, לשלוף אותך עם החיוך היהיר הזה שלך, ולשבור לך את הרגליים, כי אני חונכתי לכבד כל אדם, בטח ובטח כשהוא מלמד אותי משהו. 
יש אנשים שכשאתה קורא להם ככה, יאבדו שליטה על עצמם וישלפו סכין מכיסם וידקרו אותך למוות. אבל אני לא כזה. כנראה שהחינוך האשכנזי שלי עשה את שלו, אה? ראית איזה בנאדם טוב אני? התעלמתי מזה, למרות שזה אכן זעזע אותי מבפנים (ואפילו ניגבתי קצת את הדמעות כשנהגת לכיוון מגרש החניה שבו הטסט התקיים ולא ראית את זה בכלל), אבל נשבעתי לעצמי שאני אוכיח לך שאני מספיק טוב כדי לעשות את זה, ולעבור את הטסט.

ובאמת, הטסט היה נהדר. חוץ ממתן זכות קדימה (שנגרמה בגלל נדיבות של נהג אחר שראה שאני בטסט ולא רצה להפריע לי, תודה לך, אגב), הכל היה מעולה. יורם הטסטר לא נגע לי בהגה, לא בלם אותי, אפילו דיבר איתי על מזג האוויר. 
אבל משום שטעיתי (ואני גם מספיק שלם עם עצמי כדי להודות בטעויות, ראית מה זה), נכשלתי בטסט הזה. ואני מאשים את שנינו במצב הזה.

אני מאשים את עצמי כי, אכן, הייתי צריך לתת לו לנסוע.
ואני מאשים אותך כי אתה בנאדם חרא, בכל מובן אפשרי. אני לא יודע איך עברת את המבחנים האלה ללימודי הנהיגה עם הגישה המחורבנת שלך כלפי אנשים. אני לא יודע למה זה, למה אתה מתנהג אליי ככה. אולי כי אין לי ציצים, אולי כי אני לא בחורה צעירה וכובשת.
אבל אני כן יודע, וזו הפואנטה, עין הזעם, יקירי, שאני לא אשלם לך אפילו שקל אחד מכיסי. היום באמת שנשבר לי ממך. לא בגלל הטסט, בגלל הגישה המגעילה שלך כלפיי וכלפי שאר התלמידים שלך. אני מאחל לך שאשתך, חלקת השיער, תשלם לך על טיפול נפשי, כי אתה צריך את זה. אתה בנאדם דפוק ומורה מחורבן לא רק בגלל ההערה הזו, אלא בגלל הגיהנום שאתה מעביר אותי, כל שיעור מחדש.

ניפגש בכביש, חתיכת בן זונה. אני אהיה זה שיחתוך אותך ברמזור. נקמתו של התלמיד, Mother-Fucker.