זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

יכולתי לשקר ולהגיד לך שלא אכפת לי, אבל "נפלת" על בחור שלא אכפת לו מהאגו כמו שאכפת לו מהצדק, וממה שנכון.

אולי הדבר שהכי כאב לי בכל העניין הזה ביני לבינך, היה לצעוד בשבוע שעבר בתוך התחנה המרכזית הזאת ולשחזר לעצמי את הרגע הזה שהסתובבתי אלייך ושאלתי אם אני יכול לנשק אותך. לאורך כל הדייט שהיה בינינו הייתי "עצמי" כמה שאני רק יכול, מזיין בשכל (אתמול ראיינו אותי וציינו שאני מאוד ורבלי, אני קורא לזה מזיין בשכל, חה), אבל זה כנראה כי התרגשתי כמו ילד קטן. אני לא יודע למה, דניאל. באמת שלא יודע למה. מהרגע שהבנתי שאני חזק נפשית וכל החרא הזה, חיפשתי מישהי חזקה, שתאזן אותי. כמה אני כבר יכול ליפול כל הזמן על דפוקות, נימפומניות, שתלטניות ודרמה-קוויניות, בחייאת רבאק. הגיע הזמן שיהיה לי טוב, הגיע הזמן שתהיה לי מישהי כזו, טובה, יפה, שיש בה הרבה מאוד דברים שאני רוצה במישהי, ותמיד אמרתי לעצמי שאני לא אפסיק לחפש, לא משנה מה. נחום-תקום כזה, חוטף מכה ועולה עם חיוך מרוח על הפנים, ופגעו בי הרבה אבל אף פעם לא הפסקתי לחפש. בזכות הבלוג, או אולי בזכות הכתיבה, האופי, והצניעות הבלתי נגמרת שלי, קיבלתי תשומת לב מהמין הנשי ברמה שלא קיבלתי בחיים. המון, המון בנות שמעריפות עליי תשומת לב ומנסות להתקרב אליי, רק בזכות הכתיבה, או שאר הגורמים, שיצרו מעין חבילה מושלמת שהקרינה אנרגיות טובות דרך המסכים של המון אנשים. אמרתי לך, אפילו, שאם אני משמח בנאדם אחד בזכות הכתיבה שלי, או מרגש, או גורם לחשוב, אז אני עושה את מה שאני עושה משהו מאוד מאוד מאוד טוב. כזה אני, מינימלי, לא מעכל הרבה דברים עד שהם נגמרים, וזה קרה גם במערכות יחסים שהיו לי, שרצתי עם זה מהרמהרמהרמהר ואז זה נגמר, ואז הבנתי שהיה לי משהו טוב בידיים וזרקתי את זה ממני כי פחדתי להיפגע, פגעתי באנשים לפני שהם פגעו בי במין מגננה כזו. 

ואז את הגעת. 

הדבר הראשון ששמתי לב אליו אצלך זה החיצוניות. מה לעשות, הפנים זה כרטיס הביקור של הבנאדם ובאמאשלי שיש לך כרטיס ביקור בין המוצלחים שיצא לי לראות, מה גם שלא ממש דיברנו ישר, איך שהוספת, אלא ראיתי את התמונה שלך במסן, חייכתי לעצמי חיוך קטן ושמח, והתחלתי לדבר איתך, עם ה"היי. מכירים? (:" שאני משתמש בו הרבה, מאז שכל העניין עם הבלוג התחיל. והנה הגעתי לשלב הזה בכתיבה של פוסט אישי שבו אני מבין שהרבה אנשים יקראו את זה, אבל אני מבין יחד עם זה שזה הבלוג שלי ומגיע לך לדעת את האמת, מנקודת המבט שלי. היה בך משהו מאוד מאוד טוב, משהו שלא היה לי אף פעם. מין טוב כזה שקשה לי להסביר במילים. חיכיתי כל ערב לשיחות שלנו, גם אם לא ממש הבנתי את זה, באמת נהפכת למשהו טוב שכדאי לחכות לו בשגרת היומיום שלי, למשחקים הקטנים של המילים הגדולות, ואפילו לשתיקות שמיד הופרו על ידי, כי מי יודע יותר ממך שאני שונא שתיקות. ריסנתי את המחמאות איתך כמה שאפשר (כן, אני חנפן, תתבעי אותי.) וכמה שרציתי להגיד לך את האמת, ששבועיים אחרי שהכרנו התחלתי להרגיש אלייך משהו ושאני משקשק רק מלחשוב על להגיד לך את זה, כי ברחו ממני בנות וניתקו איתי קשר הרבה יותר מדי, אבל שוב, נחום-תקום וזה. ודיברנו, המון. במסן ואז התקשרתי אלייך, ואמרתי לך דברים כנים כי איכשהו, וזה לא בא כל כך בקלות כשזה נוגע אליי, האמון שנתתי בך נבנה מהר הרבה יותר ממה שנבנה עם כל בנאדם אחר שהכרתי. הטוב הזה שיש בך כבש אותי לגמרי, וכבר בשיחה הראשונה שלנו, שבה הייתי קר, כי אני מר בחור ואני שונא שיחות באינטרנט, ביקשתי ממך לא לוותר עליי, והבטחת לא לוותר למרות שמאיפה לי תכל'ס שלא יימאס לך ותאמרי "יאללה שיילך להזדיין האידיוט הזה, נמאס לי מהקור שלו כלפיי" לעצמך. ובאמת, אחרי כמה ימים נתתי לך את הטלפון שלי, או שנתת לי, או ששנינו, אני לא ממש זוכר כבר, ועלינו שלב בקשר הזה, המיוחד שנהיה בינינו. 

אמרתי לגילי, שהיא הבנאדם הכי חשוב לי חוץ מהמשפחה כרגע ובטח מתחילה לבכות רק מהמשפט הזה הקטן, הבכיינית הזו, שהכרתי מישהי מיוחדת ושאני מקווה שיהיה טוב, והיא, שידעה כמה חרא עברתי עם בנות בחודשים האחרונים, החזיקה אצבעות בשבילי.

ועכשיו קשה לי, אבל אני לא אומר את זה לאף אחד חוץ מלעצמי, כאן ועכשיו.
קשה לי עם זה שאחרי שזה לא הסתדר בינינו הקשר בינינו נהיה דפוק לגמרי, קשה לי עם זה שפספסתי דבר שבינינו חיפשתי הרבה זמן ועד שהוא הגיע גם הוא החליק לי בין הידיים, קשה לי לדבר איתך פעם בכמה ימים ולהודות בפנייך שהתגעגעתי קצת ושאני חושב עלייך יותר ממה שציפיתי ואת לא מאמינה לזה, ובצדק, כי אני חזרתי לעידן הקרח שאפיין אותי בשיחות בינינו שם בתחילת דצמבר, קשה יהיה לי אפילו להמשיך הלאה, ובגלל זה אני מתרחק מהאתר הזה ומאנשים, ואת בתוכם, בזמן האחרון, כי, ועם כל הקלישאה בזה, אני מעדיף להקדיש זמן לעצמי. קורא ספרים בכמויות ושומע מוזיקה בלי הפסקה, מתחיל "לעלות על דרך המלך" בהרבה מובנים, אבל באמת שקשה לי קצת יותר ממה שחשבתי שיהיה, כי אחרי הכל, אני נחום-תקום אשכנזי שכזה, 

אבל זה כנראה סתם כזה, כי נכנסת לי ללב ולא ממש רציתי שתצאי ממנו כל כך מהר. אז אני לא אדבר מהאגו ואגיד לך שתלכי לאן שבא לך, כי אני עדיין לא רוצה לוותר על הקשר בינינו, ידידותי ככל שיהיה. ואני יודע ומודע שאני מניאק לא קטן ושאת בטח מאשימה את עצמך על זה, אז לא, אני אשם בקור הזה שתוקף אותי בשיחות בינינו, אבל אשתדל להפשיר.

והכל בסדר, או מתחיל להסתדר. חסמתי תגובות, לא בא לי דעות של אחרים, תכבדו את זה, תודה.