זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

תכניות ריאליטי. 

אותן תכניות שעוטפות אותנו מכל הכיוונים ומכל הערוצים, מבטיחות לצופים לתת לנו את החיים כמו שהם בלי בימויים, בלי התערבויות של ההפקה, בלי העדפת מתמודד אחד על האחר. ערוץ 20, ערוץ האח הגדול שמסקר את הבית המפורסם במדינה 24 שעות ביממה, נהפך לערוץ מבוקש ומסוקר, עם אחוזי צפייה גבוהים, או כך לפחות טענה חברת ההפקה שמפיקה את ערימת הזבל האנושי הזו. 

ואני מבין למה, באמת. אני מבין למה 30% מהאוכלוסיה צופה בתכנית הדפוקה הזו, ויסלח לי יואב "האיש הסגול" מאור. נהפכנו לבני אדם מציצניים, לכל דבר ועניין. עושה לנו את זה, כמעט מחרמן אפילו לשבת מול המסך ולראות איך האנשים שמשתתפים במשחק החברתי הזה מבזים את עצמם ועושים הכל בשביל 15 דקות התהילה שמצפות, רק לך, כאן ועכשיו מעבר לדלת. כל מה שצריך לעשות זה לשחק אותה. לשחק אותה מניאק, לשחק אותה מלאך, לשחק אותה כוסית.

אני משוכנע שהאינטרס הראשוני של ההפקה זה לא הבידור של הקהל, לא הערך המוסף שאופף את התכנית כולה כבועה גדולה ופילוסופית, ואפילו לא ההנאה של המתמודדים עצמם. האינטרס הראשוני של ההפקה היא להכניס מתמודדים עם פלפל, מתמודדת שרמוטה, מתמודד גמד, מתמודדת בהמה, כל החרא והמיץ של החרא שיתנקזו ביחד אל תוך המיקסר הזה שאת התוצר שלו אנחנו נקבל ישר לוריד בערוץ המיוחד שפתחו בשביל התכנית, או לשידורים מסכמי השבוע שארז טל ואסי עזר מנחים בצורה הו כה משכנעת ואמינה. בטח שיש דרמה מיד אחרי 40 הפרסומות, בטח שההדחה תהיה דרמטית! הרי, אם לא יהיה מעניין לקהל, אם לא יהיה אקשן מתחת לשמיכות, מאיפה יבוא הכסף, מהשמיים? האינטרס של הצופים הוא לקבל בידור,  האינטרס של ההפקה הוא כסף, כסף, כסף, ועם כל הצער שיש בי בעקבות כך, המושג הזה של הבידור נפל לכביש מהמסך, נדרס ע"י משאית בכביש המהיר, וחזר למסך, פצוע והרוס. פעם אהבנו לראות את "פרפר נחמד", עכשיו אנחנו אוהבים לראות את ליהיא מתפרפרת בבריכה עם מתמודד. המכנה המשותף שלנו כצופים נהיה מה-זה גרוע, ומה-זה עלוב.

הרעיון הזה, של לשים אנשים בבית למשך 100 ימים, בלי קשר לעולם החיצון, ממש מגניב דווקא. מי לא מתעניין לראות איך אנשים מתמודדים במצב ההזוי הזה? זה ניסוי חברתי אדיר לגמרי ברמת הרעיון, אבל הביצוע, שמקדש את הכסף, את החרא, את הרייטינג, ולא את המשחק, את ההיבט הפסיכולוגי האדיר שיכול להיווצר מהמצב הזה, את החבילה הזו שנראית נורא נורא יפה עם נייר הצלופן הזה שעוטף אותה. אז כן, אני מבין ואפילו די מתלהב מהרעיון הזה, ברמתו הרעיונית, ומי לא יתלהב? זה בידור עם הערך הזה של המחשבה שמעבר, שהמהלכים האלה שהוא עושה והאמירות שהיא אומרת, וואלה, ממש טובים וממש מוסיפים לחווית הצפייה שלי. ההפקה בוחרת את האנשים שייצרו עניין, תסיסה, כי עניין ותסיסה מצד הצופים גורר תגובה, והתגובה הזו היא אסאמאס שנכנס ישר לחשבון הכסף ההולך וגדל של ההפקה. 

ולמה? 

למה איבדנו את הערך המוסף הזה? את הבידור? את ההנאה שמשולבת עם המחשבה? לא יודע מה איתכם, אבל כשאני יושב מול המסך אני רוצה להנות אבל גם לחשוב, להרגיש שמשקיעים בי וחושבים עליי כצופה, שגם אני אהנה מחווית הצפייה ולא רק מההרגשה של התרומה למתמודד האהוב עליי והאנטי שיש לי נגד המתמודדים האלה, הבידור כמשהו בסיסי נזרק מהבמה עם הזרקורים ופינה את מקומו למשהו אגרסיבי, מהיר, חד, שמטשטש את גבולות הפרטיות ואת המשחק כמה שהוא ייצג פעם, משחק חברתי מהנה שגם מלמד, והפך אותו למכונת הכסף והיחצ"נות שהוא היום. מה אכפת לי מהשטויות שג'קי אומר? מה אכפת לי מהאמירות הנוקבות ומשנות החוויה שלי כבנאדם וכיישות שהאידיוט הזה אומר? הוא תורם לי? הוא עוזר לי במשהו, מעבר הדיכוי של מפלצת החטטנות ששוכנת בתוכי, שחוככת את ידיה בהנאה מול המסך בכל רביעי ושבת בין 21:00 ל23:00 בערב? 

למי יש כוח לזיוני שכל פלספניים כשיש משימת הדחה ב"הישרדות"? 
למי יש את הסבלנות לראות את המתמודדים פותרים בעיית היגיון? תנו לי אקשן! תנו לי מכות, תנו לי סקס, תנו לי כסאח ישר לבטן! תנו לי את הבידור הקל והמהיר הזה! 

אני קורא לכם, כאן, מהבלוג האדום ונוטף השנאה כלפי הרדידות הזו, שמאכילים אותנו בלי הפסקה, להפסיק לצפות בתכנית הזו. 

בידור אפשר גם להשיג מספרות, ממוזיקה, מציור, למה אנחנו מתפשרים, בעצם? כי זה זמין ואין כוח לקום מהספה, או כי הבידור נהיה מחורבן מכל בחינה היגיונית ושכלית? "האח הגדול", בתבניתו הנוכחית, הוא עלבון לאינטליגנציה שלי ושלך כצופה וכאדם שיש לו שכל בין האוזניים, ולא חלל ריק שמעוטרים על קירותיו משפטי מפתח שהמתמודדים אומרים ועושים. התכנית ברעיון הכללי שלה ממש מגניבה, שלא תבינו לא נכון, אבל הביצוע מעליב אותנו כצופים. 

אני לא מאמין שכולנו אנשים טיפשיים שהבידור היחיד שאנחנו מסוגלים להנות ממנו הוא מהיר וזמין כאן ועכשיו. אני מכיר לפחות שלושה אנשים שקוראים ספרים ונהנים מזה, שומעים ועושים מוזיקה כי הם מבינים שלא הכל חייב להיות מול המסך כל החיים האלו, הקצרים שיהיו לנו, ושחבל באמת שנבזבז את הזמן שלנו מול תכנית כזו דפוקה, מעליבה לאינטליגנציה ורדודה. תסתכלו לדקה מהחלון. מעבר לכל זה שהעולם נהיה מסוכן, הוא יפה. יש פרחים, יש אהבה, יש שמיים כחולים. לא אני האיש שיגיד לכם מה לעשות ובמה לצפות, אבל אני בטוח שבמקרה הזה אסור להתפשר על המועט שניתן לנו, צריך להילחם, צריך להרעיד ת'עולם, עד שיבינו, שמה במגדל השן, שמגיע לנו כצופים תחילה וכאנשים בכלליות, יותר. 

אז במקרה הזה, באמת שאני פשוט מעדיף לזרוק את הטלוויזיה מהחלון.

מר בחור.