זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

היית אמור להיות שמח, כמו שאפשר לצפות מליצן. איש עם כרס שמסתובב עם הפנים מאופרות כל היום, מביך את עצמו בפומבי ומוקף כל הזמן בילדים קטנים, אחר כך אנחנו מתפלאים שיש הרבה פדופילים עם אף אדום בכלא. כל היום עם חיוך, עם שירי ילדים שמתנגנים שוב, ושוב, ושוב, אתה מזמין מישהי לדייט שבסופו היא עולה לרכב הישן שלך שעליו רשום באותיות צבעוניות מכל הכיוונים, "טריק מדליק של טוביה המצחיק". אבל מחייך כל הזמן, בטח שמחייך, חייבים ת'כסף, חייבים להחזיק ת'בית. 

ולאף אחד מהלקוחות לא אכפת ממך, לא באמת. מבחינתם אתה הבידור, בובה שאם הם לוחצים עליה ככה היא תדבר ככה ואם תקפוץ ככה אז הילדים יצחקו, ומי ימנע צחוק של ילדים? כל אירוע שני ילד מרביץ לך, ובא לך לצרוח עליו ולהכניס לו איזה קטנה ככה, שיירגע כבר, אבל אתה חייב לדבר בטון המטומטם הזה, של הליצנים. והפרצופים שנותנים לך במשרדים הממשלתיים. וההערות. לא, אתה לא רוצה להשפריץ מהפרח, כואב לך הראש. מה זאת אומרת, גברת, עבדת שעתיים וזה מספיק ותודה רבה, יש לך חיים חוץ מזה, עכשיו אם אפשר רק לעשן סיגריה? תודה רבה. "מקצוע: ליצן", אתה אומר לפקידה הדאבה הזו ואתה מרגיש פספוס מטורף של החיים, כי הערס מהכיתה שתמיד הרביץ לך אחרי בי"ס, הוא מנהל חברה, וזו שבסוף י"ב אמרת לה שאתה מאוהב בה, היא מטיילת בעולם עם הבעל העשיר, ורק אתה נשארת מאחור, כי עם נעלי ליצן איך תרוץ על המסלול?

ואחרי שש מסיבות ושלושה אירועים של עשירים, אתה פותח את הדלת של הבית שלך, מבצרך מהעולם שבחוץ, ואתה מקבל חרא על הפנים. האישה עסוקה עם הדברים שלה, הבן שלך עסוק במחשב והבת בכלל בדייט עם בחור חמוד שהיא רק פגשה ואל תעשה לה פאדיחות. עם כל הרעש שאתה עושה בעבודה הזו, אף אחד לא מקשיב. גם לליצן עצוב, אתה חושב לעצמך לפני שאתה נרדם, בלי לקבל נשיקת לילה טוב מאשתך. האף אדום, אבל לא כי הוא מזוייף, אלא כי בכית לעצמך ומרחת את האיפור על הציפית. 

ההצגה חייבת להימשך, ההצגה חייבת להימשך. מי רוצה למשוך בחוט? אתה, חמודי? יאללה, לך על זה, היום יומולדת, וכו-לם ביחד!