זה היה קצת אירוני, איך שדור עמד שם על הגשר הענק הזה עם הגשר הקטן הזה על השיניים שלו. היום ששמים גשר על השיניים שלך הוא יום גורלי. הכל משתנה, וזה לא משנה אם היית הכי גבר גבר או הבחורה הכי כוסית בשכבה, עזבי בשכבה, בעיר, ברגע ששמים לך גשר על השיניים את רואה איך כל אלה שהזילו עלייך ריר בכל השיעורים מתרחקים ממך והולכים לאופציה ב', קורל עם האבא המיליונר. ברגע שהאורתודנט הנחמד, או במקרה של דור האורתודנט המאוד לא נחמד, מרכיב לך את קוביות הברזל האלה על השיניים הכל משתנה מבחינתך, והספירה לאחור עד החירות הלסתית מתחילה.
והלילה הראשון הוא הכי קשה לדור. הוא מוצא את עצמו מת מרעב אחרי שהוא לא הצליח להכניס כלום לפה כל היום בגלל הכאבים, והפחד ממה שיאמרו מחר בבי"ס ואיך שני, שבה דור מאוהב מכיתה ג' אבל מפחד להגיד כי פאדיחות ואהבה-זה-איכס תגיב גורם לו להתהפך חסר מנוחה במיטה ולהרגיש את השיניים שלו הנה עוד רגע מתפוצצות תחת העומס החדש והמלחיץ הזה עליהן, ודור מרדים את עצמו בדמיונות שיש לו גשר אמיתי, כזה עם מכוניות ורמזורים, על השיניים. זו הדרך שלו להתמודד עם זה, לדמיין את הנהגים דוהרים לו על השיניים ומתפעלים מהגשר הגדול והיפה הזה, שמקצר את הדרך בין הלחיים בזריזות.
והבוקר מגיע ושיעור תנ"ך מתחיל, ובלהה המורה מחמיאה לדור על הגשר החדש וכולם צוחקים וגבי קורא לו קוקסינל. הוא פחד מהרגע הזה יותר מכל התהליך המכאיב והארוך שלפניו, מהכניסה לכיתה והניסיונות הכושלים להתחבא, הראשונים שישמו לב ויצחקקו על הנמוך המכוער שעכשיו שם גשר, אז עוד יותר מכוער, והמורה שתשים אותו בעצם במרכז הצומי של כווווווו-לם, כולל שני.
ומהמבט המופתע של שני כשהיא תראה שיש גם לו גשר.
אולי היא תתרחק ממנו עוד יותר? זה יגעיל אותה, זה יבהיל אותה? אי אפשר לדעת, גם הכי הכי זקנים לא מבינים בנות.
או שאולי היא תתקרב אליו ותגיד לו שזה בסדר ושזה יעבור? דור יודע שזו לא מחלה, אז למה שהיא תגיד לו את זה? היא חכמה, ויפה, וכולם מסתובבים מסביבה כמו דבורים סביב פרח עם צוף עסיסי, היא לא מסוג הילדות שאומרות שטויות, כל מילה שלה במקום מבחינתו, אבל ככה זה כשאתה בן 14 ומאוהב, הכל מתטשטש לעומתה, הכל נהיה חיקוי של מציאות. כשד"ר אילן הרכיב לו את הגשר והדביק את הקוביות לשיניו דור דמיין את היום שבו הוא מוריד את הגשר. את ההליכה מלאת הביטחון שלו אל עבר שני והחיוך הרחב שלו אליה, כאילו אומר לה "הנה, זהו, עכשיו אני יפה כמו שמגיע לך, כמו שמגיע לנו".
אבל עד אז יש לו דרך ארוכה והרבה תורים אצל ד"ר אילן, אז בינתיים הוא עומד על הגשר הענק הזה עם הגשר הקטן הזה על השיניים שלו. זה אולי נראה מטופש מהצד, אבל בשבילו יש בזה נחמה ותחושה של "לא-לבד". שלמרות שהגשר הענק הזה הוא גשר מכוער שמכער את הפנים של העולם (קצת כמו את הפנים של דור, לדעתו) משתמשים בו, ויש המון אנשים שאוהבים אותו ומעריצים את מי שהרכיב אותו, וזה משהו שדור מקווה שיקרה גם לו, אז הוא מרשה לעצמו לחייך חיוך גדול ולא מתבייש לנוכח הפנטזיה הזו, כי למרות שיש לו גשר הוא כמו כולם, בסופו של דבר, אבל עם קצת יותר ברזלים בפה שייעלמו בקרוב. כי חייבים להאמין לאילן, הוא דוקטור ודוקטורים מבינים עניין.
ממני אליכם, מר בחור,
שחיכה שעמית תחגוג יומולדת כדי שהוא יכתוב את הסיפור הזה ולא שכח למרות שעברו כמה חודשים מאז שעלה הרעיון שלה. מזל טוב, יקירתי, ומקווה שאהבת. ♥ 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
