זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם
|
| 8/2011
סיפור בארבע-עשרה משפטים
ואז המכונית נעצרת. מתוכה יוצא הגנגסטר, לא סתם גנגסטר, אלא כזה עם מעיל פרווה וכובע תואם והכל מתוקתק כאילו הוא הולך לתצוגת אופנה ולא לחיסול. צעדיו בנעלי עור הנחש (כי צריך לשמור על סטייל גם כשמתלכלכים בעבודה) הדהדו לאורך גדת האגם. עוזריו חיכו לו כבר מזמן, אוחזים ולא משחררים מטומי. טומי דווקא היה בחור טוב עד שהוא התחיל להתלכלך בעבודות מהצד, כמו שאומרים בעסק. שוחד פה וסחיטה של האיש-הלא-נכון שם, ולפני שטומי הספיק להגיד "זו הפעם האחרונה שאני מזהיר אותך" הוא מוצא את עצמו אחוז בידיהם המקועקעות של עוזריו של הגנגסטר, על ברכיו. רוח קלה פיזרה עלים מסביב לברכיו והגנגסטר נעמד מולו, שולף את האקדח החום שלו, ומכוון. ספינת תיירים חולפת במקום אבל הם לא שמים לב, כי מי בכלל מסתכל על קווינס כשיש את מנהטן מולו, והגנגסטר שואל את טומי אם יש לו בקשה אחרונה. טומי עונה ב"טוב, אם אנחנו באמת פותחים את זה, אני רוצה ארוחה אחרונה." הגנגסטר מסתכל על עוזריו במבט של "תשחררו אותו" וטומי נופל מאחיזתם היישר אל תוך הבוץ. כעבור נסיעה של כמה דקות, הם מגיעים לסניף המקדונלד'ס השכונתי. העוזרים משחקים בטטריס במסך ממולם בזמן שטומי יושב מול הגנגסטר עם ידיים קשורות, בוהה באקדח החום שנמצא במקומו על המותן. הקופאית קוראת בכריזה "הארוחה שלכם מוכנה, 14 דולר בבקשה" וכולם מכניסים יד לכיס, מחפשים כסף לשלם. הגנגסטר ועוזריו מגייסים 12 דולר כולם ביחד. טומי אומר שהוא לא הביא איתו כסף, כי מי מביא כסף לחיסול שלו עצמו, וחוטף כדור ישר בין העיניים. אמנם בחור טוב, אבל כשרעבים ואין כסף מישהו צריך לשלם.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
