בשעה האחרונה, יאנצ'ו, מאז שהתנתקנו מהסקייפ, חשבתי. על הקשר הזה ומה שהוא בשבילי, ומה שאת בשבילי ועל עוד הרבה דברים שלא קשורים לפוסט הזה, שהנושא שלו הוא את ואני.
וכן, אני יודע שאת תופתעי, ככל הנראה, לגלות עדכון חדש בבלוג של מר בחור בישראבלוג, והוא עוד עלייך, אז בכלל ההפתעה תהיה גדולה, אבל את יודעת שכשיש לי מוזיקה או מחשבות בראש המילים זורמות החוצה בלי מסננת, אבל אמרנו שנפגשים בערב בחיפה, אז אשמור חלק מהמילים האלו לפגישה שלנו ברשותך ואמנע מלכתוב אותן בבלוג עם הרבה כניסות ביום.
בטח דפקת מה זה חיוך כשראית את השיר בתחילת הפוסט, ולא עניתי לך כששאלת למה שמתי דווקא אותו בפייסבוק שלי ב-20.7 בלילה כשחזרתי מיקנעם. האמנתי שלהיות איתך יביא איזשהו שינוי טוב לחיים שלי ושלך. חודשיים וקצת אחרי, הנבואה של אדון דייב נראית יותר ויותר נכונה, שאלו באמת זמנים טובים לפנינו (שמת לב שלקחתי את זה לכיוון שלי, אני מניח. אולי כי באמת קיוויתי שאלו באמת יהיו זמנים טובים.) וכל המסרים החיוביים מהשיר הזה, שבחלוף הזמן נהפך לשיר שלנו.
וכן, יאנצ'ו, אני שלך. שלך בכל מובן, שלך בכל איבר, בכל נשימה ובכל היבט ורגע וזמן בחיי. זה שהתעלמתי כי הייתי DOUCHE BAG בשיחה בינינו זה לא אומר שזה לא נכון. אני מצטער, אני אפצה אותך, אני אוהב אותך, ולילה טוב. והיה פה לינק לTimes Like These באקוסטית אבל ישראבלוג בני זונות וזה נעלם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
