זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

אני מאוד אוהב בשר. ומאוד אהבתי בשר מאז ומתמיד. הייתי אוכל בשר בכמויות שהסבתא הרומניה שלי הייתה מתגאה בי, ומחזור המכירות של זוגלובק נהנה משגשוג מתמשך בגללי. אולי זה הטעם ואולי זה המרקם שלו, אבל נורא נהניתי לאכול אותו, להנות ממנו מאוד, ולא לחשוב על מעבר לכך. לא לחשוב על איך שמייצרים אותו או על חומרי הגלם שממנו הוא נוצר, על שיטות העשייה שלו, אלא פשוט הקטנתי ראש ונהניתי מזה. יש בזה מין מסורת אצלנו, בעיקר בחגים. להוציא את המנגל מתא המטען של האוטו ולהתחיל לנפנף בחתיכת קרטון מעליו כדי להאיץ את הבישול. בעיקר אהבתי קבבים וכנפיים. כנפיים עסיסיות כאלה, מעלות אדים, עם ריח משכר של בשר צלוי. אפילו להכין אותו לא כזה קשה, זה רק לזרוק כמה נקניקיות קפואות לתוך סיר עם מים וכעבור כמה דקות לשלוף אותן ולאכול אותן ליד הפירה, או לזרוק כמה שניצלים לתבנית, לחכות עשרים דקות ולהוציא אותם מוכנים לאכילה. 

אז למה כבר יומיים אני צמחוני? 

זה מתחיל, איך לא, במודעות. ספר שקראתי ("לאכול בעלי חיים" של ג'ונתן רויס פויר")  שנתנה לי החברה שלי ומישהו מיוטיוב העלה סרט של שעה ועשר דקות של הרצאה של אחד טבעוני קירח, גארי יורופסקי שגם אותה החברה שלי שלחה לי. שמעתי על ההרצאה הזו כמה וכמה פעמים ואפשר להגיד שהתעלמתי מעידודה של החברה לצפות עד שנמאס לי וצפיתי. אני לא חושב שמדובר בתעמולה של הצמחונים למרות שהמטרה מאחוריה ברורה: להעלות מודעות ואולי לצרף למאבק שלהם כמה אנשים, להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר בשבילם ובשביל כולנו. בהרצאה גארי עומד ומסביר על כל התהליך הזה של אכילת והכנת הבשר בשפה פשוטה וישירה, מתאר איך הוא נהפך לצמחוני לאחר 25 שנות אכילת בשר ועל עוד הרבה נושאים, הכל בידע מרשים אבל נגיש, כזה שלא מאיים על המאזינים. צפיתי בהרצאה (שכוללת כמה תמונות קשות לצפייה שרק הגבירו את תחושת הבחילה שלי מעצם אכילת הבשר) וחשבתי שלמה לא לנסות, בעצם? זה יעשה לי טוב למצפון, לדעת שאני לא שותף לאכילה של חיות, גם אם כפי שנטען בפניי ביומיים האחרונים, "הם נולדו כדי שנאכל אותם". 

אני מאוד אוהב חיות, ומאוד רגיש. למען האמת, אפילו בכיין. זה לא אומר שאני בוכה מכל דבר (למרות שהעלה הנושר ההוא אכן העלה כמה דמעות בעיניי, מודה.) אבל זה אומר שאני בוכה די הרבה, נניח פעם בחודש-חודש וחצי. כשהייתי ילד קטן הייתי בוכה מכל דבר שלא נראה לי בסדר, נגיד כשהיו מציקים לילד אחר או סתם מתנהגים בצורה שלא זורמת לי טוב בעין, עם הזמן זה נרגע וכמעט נעלם. בחודשים האחרונים הגיעה לבית משפחתנו חברה חדשה, העונה לשם מייסי\מיסי\ראש ריק. מייסי היא כלבת פינצ'ר מעורבת עם דוברמן ננסי עם שיניים חדות, לשון קטנה ועיניים חומות וחודרות. לפני הגעתה לא כל כך אהבתי כלבים, אבל כמו שנאמר, הכלבה הקטנה כבשה אותי בטוב ליבה ובאהבה חסרת הגבולות שהיא מעניקה לכל בני הבית. למען האמת, בזמן כתיבת הפוסט היא שוכבת על המיטה שלי וישנה פה לידי. קשה לי לדמיין את עצמי בלעדיה והיא מביאה אור לבית בתקופה די חשוכה, עצובה ומבולבלת, מעין מלאך שנשלח אלינו עם אוזניים מחודדות. יש אנשים בעולם שכשיראו את מייסי הם ילקקו את השפתיים ברעב. זה שהם יפנים או סינים לא קשור לרעב הפתאומי שיתקוף אותם כשהם יראו את כלבתי הקטנה. הם ראו את הוריהם אוכלים כלבים והבינו שככה עושים, והתחילו לאכול בעצמם, וכך גם ילדיהם ונכדיהם יעשו. מדובר, בסופו של יום, בכוחו של הרגל. הרגל שבגללו תעשיית ענק אכזרית ומשומנת היטב מגלגלת מיליארדים בשנה ושבגללו חיות נשחטות בשיטות אכזריות בכל יום.

אז אני בוחר לא לתמוך בתעשייה הזו ולהפסיק לתת כסף לאנשים שלוקחים את חייהם של יצורים אחרים בשביל כסף. אני מודע לכך שזה לא ישפיע, אם בכלל, כי אני רק צמחוני אחד מול מאות מיליוני אוכלי בשר, אבל אני לא לבד. יש עוד עשרות מיליונים שבחרו כמוני, ואני מנסה להפוך קודם כל את עצמי לבנאדם טוב יותר באמצעות הצמחונות הזו, וגם להפוך את העולם שבו אני ואתם חיים לקצת יותר טוב, יותר מתחשב כלפי בעלי החיים שחולקים איתנו את האדמה הזו. עושה לי טוב לדעת שאני תורם לעולם הזה איכשהו בדרך שלא פוגעת באחר אלא רק תורמת. אני לא יודע כמה זמן אחזיק בזה, אבל מבטיח לנסות כמה שיותר. וחוצמזה, צמחונים נהנים יותר, אתם יודעים איפה

ההרצאה: