אני לא מכיר את גלעד שליט במציאות, אבל אחרי כל השנים האלו אני מרגיש כמו כולם שאני מכיר אותו. דרך המשפחה שלו למדנו להכיר אותו. דרך התמונות למדנו איך הוא נראה. נוצרה דמות שברירית ועדינה שמכל האנשים בעולם, בתכלס, הכי פחות מתאים שהוא יהיה שם, בין הטרוריסטים האלה. בכל מקום שאליו הגעתי היום אנשים שמחו, חייכו. הייתה גאווה עצומה באוויר. זו ה"ישראליות" שדובר עליה, שקצת נשכחה לאורך השנים והיום בבוקר חזרה בגדול.
אני באמת לא יודע לנסח את הרגשות שלי בנוגע לזה, אני באמת מאושר בשבילו ובשבילנו. מאושר שהוא יצא מזה, מאושר שניצחנו במאבק הזה לשחרורו. הסבלנות השתלמה, זו התחושה. תחושה מעורבלת שקצת קשה לתאר, מין אושר ישראלי. אני שמח. באמת שאני שמח.
אין לו אייפון ואין לו מושג מה זה פייסבוק, אבל יש לו את מה שלא היה לו כל השנים האלה, הזכות הבסיסית ביותר של כל בנאדם.
היום בבוקר הוא קיבל את החופש שלו. את הזכות לראות את השמיים ולנשום את האוויר ולאכול את האוכל. הוא מתחיל את החיים שלו החל מעכשיו, וזה מרגש. לעזאזל, כמה שזה מרגש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
