זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

מכירים ת'תחושה הזו? כאילו היום הזה, ספציפית מכל הימים ודווקא כשרוצים שהכל יהיה אחלה, יוצא דפוק לגמרי? שכלום לא הולך, לא משנה מה.

בכיתה אף אחד לא שם עליכם זין, בבית אתם חוטפים צעקות על דברים שאתם לא אשמים בהם, ואפילו היוטיוב לא עובד כמו שהוא צריך לעבוד, וכל מה שאתם רוצים לעשות זה להתחבא מתחת לשמיכה ולהיעלם מהחיים שלכם לכמה שעות. וזה יכול להיות סתם ככה, התחושה הזו. מילה שלא באה לכם בטוב, חלום רע בלילה, מצברוח חרא על הבוקר. כל סיבה אפשרית. ואתם מבואסים על החיים שלכם ועל מי שאתם. לא רוצים לצאת מהמיטה בבוקר כי בשביל מה זה שווה, לא מצליחים להירדם בלילה בגלל המחשבות. השעות טסות לכם מול העיניים ואתם מגלים שכבר יומיים וחצי לא יצאתם מהבית. מרגישים הכי בודדים בעולם, ואף אחד לא יכול להבין אתכם. גם אם תנסו להסביר, לפרט, לשתף, אתם יודעים שזה לא יעזור, כי התחושה הזו חיה איתכם ומלווה אתכם בכל צעד ובכל בחירה. 

נורא קל לוותר מהנקודה הזו. זו נקודה נמוכה, שאני בעצמי מנסה לצאת ממנה עכשיו. נורא קל להגיד שמספיק לכם מהעולם הזה, להתנתק מהכל, ולשכוח מהצרות. אולי אפילו לברוח. לשים לזה סוף, לתחושה הזו, לחיים האלה. זה הצעד הכי דרמטי בערך שאפשר לעשות, אבל לא חסרים אנשים שעושים את זה כל יום. אני לא יכול גם לתת לכם טיפים, כי כל אחד ומה שעושה לו טוב ומחזיק לו ת'ראש מעל המים, אבל יש עיקרון אחד שחשוב לי להעביר בפוסט הזה, 

והוא שתמיד יש מחר. 

גם אם היום רע, חרא, על הפנים, בא לכם למות ולקחת את כולם איתכם, תמיד יש מחר. 

תמיד יש משהו ששווה לחיות בשבילו. מישהי, מישהו, מוזיקה, ציור, זה לא משנה. תמיד יש משהו ששווה לקום בבוקר בשבילו.

אסור לוותר על החיים. אסור לוותר לעצמכם. וכן, אני יודע שבכל האינטרנט, בפייסבוק ובישראבלוג בפרט, לא חסרים בני נוער שמהססים עכשיו אם לסיים את הכל כבר וזהו. החיים הם כמו זין, הם נהיים קשים בלי סיבה אבל הכל עובר. לב שבור, מוות, החיים ממשיכים והשמש זורחת. 

יש לכם את מה שעושה לכם טוב, ורק אתם יודעים מהו. זה קטע אישי. בין אם זו מוזיקה, סרטים, ספרים, או חוף הים. לכל אחד יש את מה שמחזיק אותו. 

תחזיקו בו, תחזיקו בחיים האלה. תמיד יש מחר. אי אפשר לדעת מה יהיה בסוף יום, גם אם הוא מתחיל רע. הוא יכול להתחיל באסון ולהסתיים בשמחה, ואי אפשר לדעת בין אם תסיימו את היום לבד או עם מישהו חדש בחיים שלכם. תקומו מחר בבוקר ותשמחו שאתם חיים. תחבקו את החיים האלה, תסחטו כל טיפה מהם, ואל תפסיקו לחיות. הכאב מחזק, ותמיד קמים מהרצפה. זה עניין של תנופה, אם עוזרים לכם או לא, זה לא משנה. בסוף תמיד קמים. 

תפיצו תפיצו תפיצו, חשוב לי שזה יגיע לכמה שיותר אנשים.

מר בחור