לעזאזל, איזו תקופה מחורבנת זו הייתה. קשה להאמין שניסיתי להתאבד.
אין בדידות גדולה יותר מלב שבור. שימו בנאדם על הירח, כל עוד אין לו לב שבור, לא השאיר איזו כלה מייבבת מתחת למעבורת החלל, הוא ישרוד. אי אפשר לשרוד עם לב שבור. אפשר לנסות הכל, אפשר לנסות להצמיח לב מחדש, אבל זה לא יצליח. הלב השבור וההרוס יישאר. תחשבו שמישהו בא אליכם עם סכין ושולף את הלב שלכם ולוקח אותו לעצמו. הוא יכול לעשות איתו מה שהוא רוצה. לצורך העניין הוא יכול לבנות מהורידים האדומים והארוכים שלו בית לאהבה החדשה שלו. וריד וריד הוא יכול לבנות קירות, חלונות, ואז דלת קטנה ואדומה שעדיין קצת פועמת. תוכלו להתנגד ובטח שתנסו להתנגד, אבל לכו תצליחו, ומה זה משנה כבר, למען השם. הלב שלכם שלו. הדבר היחיד שהוא באמת שלכם שייך לו עכשיו, ואין שום דבר שתוכלו לעשות נגד העובדה הזו.
כולם חייבים ללמוד מתישהו. יש כאלה שלוקחים את זה בדרך הקלה, לומדים, מחכימים להבא, גדלים וצומחים מהטוב ומהרע, ויש את אלו שלוקחים את זה בדרך הקשה. לומדים, מחכימים, גדלים וצומחים מהטוב ומהרע, אבל מנסים להתאבד פעמיים בגלל שנשבר להם הלב. בגלל שלחיים בלי הצד השני אין פואנטה, אין מטרה, ואין ייעוד. אין בשביל מי לקום בבוקר, אין את מי לאהוב ואין בשביל מי לתת. וברגע שאין, אז אין בשביל מה. תנחשו איזה סוג אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
