זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

ב-12:51 בדיוק שלושה דברים שונים קרו. נהג המונית איבד שליטה עליה ועף לתוך האגם, הוא הציע לה נישואין באמצע תחנת הרכבת הקטנה והבלון של הילד הקטן עף ונעלם לו מבין האצבעות.

יש בזה קצת אירוניה, כי אם ההוא שהציע נישואין לא היה מאיץ בנהג המונית לנסוע על 130 כל הדרך אז הוא לא היה בקריז, מה שאומר שהוא היה רגוע, ככה שבמקום לנסות לא לטבוע עכשיו בתוך מלכודת המוות הצהובה שלו במימי נהר ההדסון הנהג עוד היה יוצא מהיום הזה רגוע ועם בטן מלאה מההמבורגר שהוא תיכנן עליו מהבוקר.

ההיא שהציעו לה נישואין ידעה שמשהו חשוד כבר לפני כמה ימים, כי ההתנהגות של המציע השתנתה בגלל הלחץ. כשהיא לא הייתה באזור הוא דחף לתוך הפה כל כך הרבה רגיעונים שהמכירות של החרא הזה זינקו ב300% רק בזכותו, וכשהוא לא היה באזור היא הייתה מתקשרת בטירוף לכל החברות ונשבעת שהיום זה היום. ואפילו לא התארגנתי על שמלה. ומי תהיה השושבינה. וכן, אני יודעת שאנחנו חברות כבר מגן חובה אבל לעזאזל, התקופה השתנתה וזה לא מה שהיה. קשרים של שנים אחורה נהרסים בגלל היום המטומטם הזה של השווצה באהבה. נהג המונית בכלל לא האמין באהבה אבל היה מתורגל בכל כך הרבה אידיוטים לחוצי הצעות שעלו למונית שלו שהשאננות הרגה אותו. והילד? הילד לא קשור בכלל לדרמות האלה. הבלון שלו ברח לו מהידיים בגלל שהוא ראה איזו מונית עפה לנהר, והבועה של הריכוז שלו התנפצה לגמרי. ואז הדקה התחלפה, ו12:52 הגיעה. כלום לא קרה, והכל היה רגיל כל כך שהדקה הקודמת נראית תלושה מעולם אחר.

~

דווקא זורם, להתבגר.