זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

לפעמים היא מגניבה.

לפעמים היא מרגשת. 

לפעמים היא שם כשאף אחד אחר לא נמצא.

לפעמים היא אומרת הכל. 

לפעמים היא מעוררת השראה. 

לפעמים היא מצילה ממוות. 

 כי בהסתכלות לאחור, מתברר שזה השיר הראשון ששמעתי אחרי ניסיון ההתאבדות. 

 וזה השיר השני. זה מוזר, כי אני האדם הראשון שכמעט ריסק את השולחן שלו מהתלהבות אחרי שהוא ניסה להרוג את עצמו עם אובר-דוז של ריטלין אופטלגין ומחסור חמור במין. 

 עוד שמיעה אחת. אז מה אם 4:00 בבוקר ואתה קם עוד שעתיים. 

לפעמים היא מחרמנת. 

לפעמים היא משמחת. 

לפעמים היא אומרת את כל מה שאתה לא מסוגל להגיד.

לפעמים היא מיוחדת.

היא תמיד שם. מנחמת ומרגיעה ונוכחת ולא עוזבת לעולם. הכלי שלי להתמודד עם היום יום, פשוט לברוח אל האוזניות ולהתנתק. הכלי שלי להתמודד עם החיים, הכלי שלי להתמודד עם הכל. אין לי מילים לתאר את החיבור הזה. אין לי מושג מה הייתי בלעדיה, אני כן יודע מה אני איתה. זהו. זה כל מה שיש לי להגיד. אני חסר מילים בזמן האחרון. נותן למוזיקה לדבר במקומי. אה, כן. אם הפוסט הזה לא נשמר אז אמא של ישראבלוג זונה. אוי, יופי. עכשיו תשמעו.