קשה לי להיות אמיתי בזמן האחרון, נניח, בטווח הזמן של השבועות האחרונים. כל כך הרבה קרה והתהפך והתערבב והשתנה שקשה לי לעצור לרגע, לנשום ולחשוב מה הלאה לעזאזל. קשה לי לפרט ולהניח את הקלפים על השולחן, אקרא לזה, לפחות בשלב זה. קיים בי צורך לשתף, כי זה אני אחרי הכל, אבל הבנה שצריך לשמור, נכון לעכשיו, על פרופיל נמוך. אחרי פאקינג 16 שעות על הרגליים אני נוחת בבית שבשבוע האחרון השתנתה הדרך שבה אני רואה אותו. כל החיים שלי התהפכו, מסיבות נכונות יותר ופחות, זה לא רלוונטי כרגע ולא יהיה רלוונטי גם בעתיד הרחוק והקרוב. כשאני לא עסוק ונח כל היום אז אני נופל לגמרי לקרשים. מחשבות, פחדים, כל העסק המסריח הזה משתלט עליי ועל הקיום שלי ומטשטש אותו לגמרי. אולי הפתרון המסכן הזה הוא פשוט להעסיק את עצמי כל כך שאני פשוט מגיע הביתה ב1:00 בלילה ונשכב לישון, בלי מחשבות מיותרות על דברים מיותרים. פשוט להירדם, לקום, לחיות, להירדם, לקום, לחיות. לחיות. היום בערב ישבנו בפארק התל אביבי המסריח הזה, ובנאדם שאני בכלל לא מכיר לעומק אמר שלפי מה שכתוב בבלוג יש לי את הכוח לשנות את העולם. בכלל בניתי על עוד סטוץ, פתאום היא באה לי ביציאה הפילוסופית המדכאת הזו. רבאק, לא הכל אני צריך לכתוב פה, או בשום מקום לצורך העניין. אני רוצה שיאמר לי את זה בנאדם מהעולם החיצון ולא מהעולם הקטן שיצרתי לעצמי בישראבלוג, עם התגובות והלייקים וכל השיט הזה. זה מזויף בדרך הכי פאקינג מגעילה בעולם, ויש עולם שלם שאני צריך לחוות וחווה בכל יום. עדיף להיות חכם, כמוהו. קורים דברים, הוא אומר מעט מהם ושומר לעצמו את הרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
