אני קם בכל בוקר ב07:30, ויוצא מהבניין שלי, 108 ברחוב. אני רוכב ארבע קילומטר על האופניים, חוצה חמישה צמתים, ומגיע לעבודה שלי, שיש בה באזור ה120,000 ספרים. יש לי בבלוג הזה 67 קוראים קבועים נכון לכרגע, 39 מנויים וכמה עשרות אלפי כניסות, אבל רק כלבה אחת, שאותה אני אוהב בכל ליבי. אני בן 19, שוקל מעט מדי לטענת אמא שלי, שבשבילה ארוץ חמישים ושניים אלף קילומטרים, על רגל אחת. אני בעמוד ה16 בספר שאני קורא כרגע, ובעמוד 25 בספר המחזור שלי, ואני לא מאמין שהתלבשתי ככה.
התלבטתי פעמיים בכל בוקר ובכל ערב וגם קצת בצהריים אם להמשיך להפעיל את הבלוג הזה, כלומר, "מר בחור", במתכונתו הנוכחית. מצד אחד זה הבלוג שבזכותי השגתי הרבה דברים טובים והוא עשה לי רק טוב, מצד שני בגלל כל מיני דברים אני סוגר אותו לבינתיים. אני לא יודע אם אחזור, ואם יש טעם בכלל לחזור, בשביל עצמי. יש לי כרגע ארבע רגשות שפועלים בפול גז, מבוכה בגלל הסיטואציה, כעס בגלל שאני נבוך בגלל הסיטואציה, הקלה כי אני עושה את הדבר הנכון בשבילי וזה מה שחשוב, וצער, כי בכל זאת זה פאקינג סיפור הצלחה, מה שנהיה מהבלוג הזה.
אז כמו כל דבר טוב, גם הבלוג הזה חייב להיגמר בשיא. תשמרו על עצמכם ואל תעשו שטויות כמו להתאבד או לחתוך ורידים, כי זה ממש מטומטם ולא הוגן כלפי מי שאוהב אתכם. תאהבו את החיים שלכם כי אתם חיים פעם אחת וזהו, אין שידורים חוזרים, פה זה לא החינוכית בשבת בבוקר.
הרבה אהבה, הערכה, ושנאה כלפי הבית זונות שהאתר הזה נהיה, מר בחור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
