זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

בכל צפירת יום הזכרון אני חושב עליו. מתוך כל השמות והתמונות שרצים לי בראש בשתי הדקות האלו אני חושב עליו הכי הרבה. אני לא יודע למה, כי מבחינתי באותו גיל (13) הוא היה רק עוד שם ורק עוד מספר מהחיילים שנהרגו במלחמה הזו. אני לא יודע לנסח את עצמי כשזה מגיע ליום הזה. אני באמת נאבק עכשיו עם האצבעות שלי, מנסה למצוא את המילים המתאימות שיתארו בצורה הכי מדויקת את הרגשות שלי. רק אחרי שהמלחמה נגמרה והחיים חזרו למסלולם הסיפורים של המתים התחילו לצאת ולהדהד בזכרון הלאומי שלנו. פה האבא שיצא מהמקלט להביא שמיכה לילדה שלו ונהרג מפגיעת קטיושה ושם הטנקיסט שפרץ דרך חומות האש בשביל להציל את החברים שלו. ויש את קליין. עד עכשיו כשאני כותב את השם הזה אפילו קשה לי לעכל את מה שקרה שם. עוד שנים קדימה אני אזכור את הסיפור הזה ואני אחנך את הילדים שלי על המורשת של האדם הזה. 

רב סגן רועי קליין, סגן מפקד גדוד 51 בגולני, בן 30 מעלי, יישוב בשומרון. בבינת' ג'בייל, כשהקרבות השתוללו מסביבו וחיילים נפצעו ונהרגו נזרק רימון לעבר הכוח שעליו הוא פיקד, ובהחלטה של רגע הוא קפץ עליו. הלוחמים שהיו איתו סיפרו אחר כך שהוא צעק "שמע ישראל" תוך כדי, ואז הרימון התפוצץ מתחתיו. החיילים שלו הרימו אותו למקום מחסה בזמן שהוא נושם את נשימותיו האחרונות, וכשהגיעו הוא הרים מול עיניהם ההמומות את מכשיר הקשר שלו, ודיווח "כאן קליין, אני מדווח, קליין מת", הוא חזר על המשפט הזה שלוש פעמים ואז מת מפצעיו. 

באותו קרב נהרגו שמונה לוחמים, ובבחירה שלו לקפוץ על הרימון הוא סיים את חייו ונתן לשאר הצוות שלו את הזכות להמשיך לחיות. אני מניח שזו הייתה בחירה מודעת. הוא ראה את הרימון, החליט לעזוב הכל בשביל החברים שלו, ופשוט קפץ עליו. הוא לא חשב על כלום והתנתק מכל רגש ומחשבה והתמסר למטרה נעלה ממנו. אין הרבה אנשים כאלו בהיסטוריה, לא שלנו ולא של העולם. כל אחד מהלוחמים עשה הכל כדי לנצח את הקרב, כל אחד מההרוגים היה גיבור, גיבור אמיתי שהגן עליי ועל בני משפחתי ועל עוד מיליוני תושבים בצפון הארץ. אי אפשר לדעת מה היה קורה בקרב אם לא רועי קליין, אבל זה עניין של גורל ושל החלטה גורלית ורגעית שמשנה הכל. הסיפור הזה גורם לי להאמין עוד קצת בטוב שבאדם, שלפעמים שוכח את הכל בשביל משהו גדול יותר ממנו. בזכות אנשים כמוהו יש לנו מדינה, בזכות גיבורים כמוהו יש לנו עתיד. הוא רק אחד מקורבנות המלחמה הנצחית הזו, אבל במותו הוא ציווה על רבים אחרים, וגם בצפירות האלו אני אחשוב עליו ואוקיר לו תודה על מה שהוא עשה בשביל המדינה שלי.

יהי זכרו ברוך

~

24.4, 00:26: 

עוד שש שעות באים לפה מיטב המובילים ומעיפים את כל החפצים שלנו לתוך משאית ונוסעים איתה לבית החדש. אני באמת לא יודע מה להגיד. אני שותק ועושה את מה שמצפים ממני לעשות אבל אני מאוד מקווה שמשנה מקום משנה מזל. לא קל לי, אבל יהיה בסדר.