הארמדילו עם הלייזר רץ אליו בדיוק כשהוא התעורר מהחלום. הוא חשב עד שהוא נהיה ערני לגמרי, יצא מתחת לשמיכות ופרק את הסנייפר שלו. משה עקב אחרי השכנה ממול הולכת הלוך ושוב ברחבי הדירה שלה, כנראה שקועה בשיחה סוערת עם החבר. זה שיעמם אותו, אז הוא הדליק את הטלוויזיה. ג'רי בדיוק נפרד מהבחורה שלעסה חזק מדי והמנגינה של הפתיחה של סיינפלד כמעט פוצצה את הקירות מרוב שהיא הייתה חזקה, אז בינתיים הוא נכנס להתקלח ויצא מכוסה בזיעה, דם וריח של ונטלין משנות השבעים. הוא פותח את הדלת של הדירה ורץ אחורה במדרגות ודרך דלת הכניסה לאוטו. האלבום של קווין ב"וומבלי" מתנגן אחורנית ומסתיים בדיוק ברגע שפרדי קד לקהל. הוא מטפס במדרגות החיצוניות של הבניין והדם של מר קיפניס נספג לתוך החולצה ונהיה כתם קטן. מר קיפניס בוהה בו כשהכדור מפוצץ לו את הראש והאחיזה שלו במכנסיים של משה מתחזקת בבקשה רועשת לרחמים כשהחיים עדיין אוחזים בו, בועטים ומפוחדים. מר קיפניס מבקש שירחם עליו ומציע לו את כל מה שיש לו, ומשה שותק. מר קיפניס נופל על הרצפה ומשתעל דם בזמן שהדלת חוזרת למקום ומשה דופק בה, שלוש פעמים בשביל הנימוס ובשביל ההרגל הישן.
הצלחת מתמלאת ככל שמשה נהיה יותר רעב והוא מחזיר את הכסף לארנק כשהוא יוצא מהדלפק ונכנס למשרד של "משה ציידי נאצים פנסיונרים (ע"ר)". הוא אומר "צהריים טובים" לחווה המזכירה כשהוא מניח את הכובע במתלה הכובעים. שיחות מתנתקות ואנשים הולכים אחורנית מהמשרד שלו והוא מרים את האגרוף שלו שוב ושוב בכעס מהשולחן. השיחה עם הבת בסקייפ מתנתקת ומסתיימת ב"את שומעת אותי???? הלווווווווווו", והוא מדליק את המחשב. הוא מסתכל על התמונה של היטלר מוקף בעיגולים על הקיר, החצים נשלפים מהמטרה ונחים אחד אחד על השולחן, ומשה מתיישב על הכיסא, ממלמל "בוקר טוב" בעיקר לעצמו וקצת לחווה, ויוצא מהמשרד לכיוון האוטו. האוטו נוסע אחורה על הכביש הראשי, מזגזג בין הנתיבים לכיוון הדירה של משה, ולתוך החניה שמול הדלת הראשית. הוא עולה שתיים-שתיים במדרגות ופותח את הדלת. המים עולים חזרה למעלה מהאסלה ומשה חוזר למיטה מת להשתין וחולם גם הלילה, כמו כל לילה, על ארמדילו עם לייזר שרץ אליו כשהוא צועק "זיג הייל".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
