זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

האיש שמחליף את הימים נשען על עץ הדעת ונשם לרווחה. השמש בהקה במלוא עוזה והירח האיר את שדות גן העדן בתיאום מושלם. עם הזמן הם יתרחקו.

-

כשהוא התקשר למוקד והרגיש תוך כדי את החיים נמלטים לו בין האצבעות, הוא לא שכח להגיד למוקדנית לזכור את הזמן שאבד. 

-

השעון הדובר נרדם במשמרתו והעולם עמד מלכת. בגן השעשועים ילדה קטנה ספרה את אבני החצץ לאחור, ממלמלת לעצמה אגדה עתיקה על זמנים שנשכחו וגיבורים אבודים במשעולי הזמן. 

-

ברגע השיא של חתונתו הוא עצר את הזמן, ירד על ברכיו ופרץ בבכי על הזמן שעזב אותו. אי שם בקהל הזמן החדש התקרב. 

-

שעונה של המורה למתמטיקה נשבר באמצע ההסבר על טריגונומטריה. המשולשים והמשוואות ניצלו את הפרצה בשבילי הזמן ופרצו מהלוח בריצה על זמנית אל החופש. 

-

זוג אוהב ישב מתחת לעץ הבבואב. הוא שאל אותה מה היה קורה אם הזמן ביניהם היה קופא. היא ענתה שהייתה מחבקת אותו כאילו זו הפעם הראשונה והאחרונה בו זמנית. 

-

חולה האלצהיימר התעורר משנתו וקם מהמיטה. לפתע הוא זכר את הזמן היחיד שבו היה מאושר. הוא ניתק את הצינורות מגופו והחל לצעוד אחר אהובתו שפניה היו הדבר היחיד שזכר. 

-

התינוק יצא מן הרחם בתום תקופה שנדמתה להיוולדות מחודשת של ציר הזמן. הוא שאל לשעה וכשאמרו לו שעשר וחצי הוא מלמל "מוקדם מדי, מוקדם מדי" וחזר לבועה המוגנת. 

התחילה מלחמה. טילים והפגזות ופחד וכעס ושנאה משני הצדדים. דם נשפך בשני צדדי העימות. טילים ישוגרו ואזרחים ייהרגו ואזעקות יפלחו את השקט המתוח, מטוסים יטוסו מעל שמיים רעים וחיילים ייכנסו דלת דלת בניסיון להביא מחר טוב יותר לכולנו. אני לא משתתף במלחמה הזו, אני בעיקר צופה מהצד, בחדשות ושומע את השירים העצובים ברדיו. בכל פעם שיוצא לי אני מברר עם חבריי שגרים בדרום והחל מהערב, גם במרכז, אם הכל בסדר. זה מצב מוזר שהיה קורה במוקדם או במאוחר. מצב ששם אותי, כמו את כל תושבי המדינה בכלל והעיר שבה אני גר ספציפית בחוסר ודאות, שאולי שכנינו מצפון יתעוררו משנתם ארוכת השנים ויחליטו לנפץ את בועת השקט כחולת הים שלנו. אני לא יכול להגיד שלא מתכווץ לי קצת הלב מפחד בכל פעם שאני שומע על מטח לאופקים או לאשדוד ושאני לא קצת נרגע בכל פעם שאחד החברים הכי טובים שלי שולח אות חיים מאחד הבסיסים בדרום. זה מצב תלוש מהמציאות ויחד עם זאת כל כך מוכר. זו המדינה שלנו, הגורל שלנו. אלו החיים שבחרנו לחיות בכל מחיר, ואסור לנו לשכוח שגם לנו יש זכות בסיסית שקצת נעלמה בשנים האחרונות לחיות בבטחון. ללכת לבית ספר בלי לפחד שתתפוס אותנו אזעקה באמצע הדרך ולהיפרד מהחברים בתחילת שבוע בלי לפחד שיקרה להם משהו בשבוע הזה נראה לי כמו משהו שקצת שכחנו איך הוא מרגיש. אני מקווה לטוב ומתפלל לימים שקטים יותר, ומקווה שלא אשמע חדשות רעות מדרום או מצפון. סופשבוע שקט.