זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

אדם צריך עמודים. 

הוא צריך אותם בשביל שיאירו לו את הדרך. הוא צריך אותם כדי שיהיה לו על מה להישען, וכדי שיידע לאן ללכת, וגם כדי שבמקום מסוים יידע שהוא לא לבד. החיים הם כביש מהיר עם עמודים מתחלפים. חלקם נשארים לאורך שנים ונדמה שדבר לא יכול לעקור את השורשים שלהם, וחלקם מתפוררים מיסודותיהם לאחר פרק זמן מסוים. זה דבר נזיל, כמו כוס בירה. רגע אחד הכל יציב ותנועה אחת לא נכונה והיציבות מתערערת והכוס מתרוקנת והיותר מדי כסף ששילמת על זה הולך לעזאזל. ופתאום, כשאתה מסתכל על הכוס החצי ריקה הזו, אתה מבין שבתכלס בסופו של יום השליטה שלך בזה חלקית. אתה תמיד יכול להציב עמודים לאורך מסלול חייך, לחזק את היסודות שלהם או אפילו לעקור אותם ממקומם, אבל ברוב הזמן זה פשוט משהו שקורה. רוח חזקה, רעידת אדמה, או פשוט יסודות רעועים. לא חסרות סיבות, ולך אין ברירה אלא להמשיך בכביש הזה, כי הוא בעצם המסלול האינסופי של החיים שלך. עליו עלית, ממנו תרד, וכל התחנות בדרך? זה בשליטה הבלעדית והיחידה שלך. רוצה לעצור, למצוא עבודה, ולצאת עם כיסים מפוצצים בכסף ומוח מלא בידע על החיים? פאקינג תעשה את זה. רוצה ללמוד? הרגל שלך על הבלם. אי אפשר לדעת מה מחכה לך מעבר לסיבוב. אתה קם בבוקר, נכנס לאוטו של השגרה, מתניע ויוצא, והחיים זה מה שקורה. כולם נולדו לכביש הזה, וכולם נוסעים עליו. לכל אחד מסלול שלו והקצב שלו וההתמודדות שלו. אלה החיים, זו הדרך, וכל מה שנשאר לך זה פשוט להתגלגל עם זה ולא להסס לרגע. 

בנימת "אומייגאד ממתי הם עושים פרוג", סופ"ש נעים ורגוע :)