היא יושבת על הספסל באמצע השדרה פזורת העצים ועמוסת ההתרגשות בלילה שלפני הבחירות הראשונות. לא רחוק ממנה מפלגה קטנה פיזרה כמה שטיחים על הדשא ושלטים נגד השיטה על כמה אנשים שנרדמו עליהם. יש לה בקופסה ארבע סיגריות שנגמרות יותר מדי מהר. את הראשונה היא בכלל לא מצליחה להדליק כי הידיים רועדות והנפש הרוסה, בשנייה הגז במצית נגמר ברגע שהיא מצמידה אותה לסיגריה. היא פולטת קללה קטנה ומתעלמת מהבחור שעובר לידה עם הדוברמן ומחבקת את עצמה כדי לחמם את הגוף הקר והנפש הלוהטת לכל מגע. אפילו סטירה תנחם אותה עכשיו. הוא מגיח אליה עם סוללה חצי ריקה ובטן עוד יותר ריקה. היא מבקשת ממנו אש וכשהבוקר מגיע היא מעמידה פנים שהיא ישנה ומקשיבה לשיחות הקטנות שהוא מנהל עם החלומות הגדולים שלו. וברחבי העולם אנשים מתעוררים ומנהלים שיחות קטנות. הוא קם בבוקר ומנהל שיחה קטנה עם הכלבה שלו. הוא שואל אותה אם היא רוצה החוצה, והיא עונה בנביחות. שני רחובות משם היא מרימה את התריס והעובד שלה שמאוהב בה בסתר כבר חודשיים וחצי מגיע עשר דקות לפני שהוא צריך רק כדי לשמוע איך היה הדייט עם הסטודנט, וקצת מחכה שהתריס ללב שלה גם יעלה קצת, רק קצת, כדי שהוא יוכל להשתחל דרכו ולהתמקם לכמה זמן, לפחות עד סוף המשמרת, או עד הדייט הבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
