זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

היא יוצאת מהבית עם הידיים בכיסים של המעיל, ועדיין קר לה. אולי הליכה תחמם אותה? הרוח שמרעידה אותה מתנגדת לרעיון הזה, מנערת אותו הצידה ומזלזלת בשניהם יחד. לאט לאט היא מתרחקת מהבית ומגיעה אל החניון שצמוד לחוף הים. היא רואה את המכוניות האלה עם האורות הכבויים ועם הבחורות עם המבט הכבוי שיוצאות ונכנסות מהן, ותוהה איך הן מסוגלות כל כך בקלות למכור את עצמן, את אהבתן, רוחן וגופן לבחורים עם מבטים לא מאמינים בעיניים בכזו מהירות. איך הן מסוגלות להיכנס אל המושב האחורי ולהתחיל לענג אותם ולראות מלמטה את עיני העגל הפתטיות שלהם, בוהים בהן עולות ויורדות, עושות את זה כאילו הן באמת אוהבות אותם, ואז יוצאות מהמכונית, שוטפות ידיים בבקבוק המים, נאבקות בבחילה המזעזעת הזו של אחרי העבודה הקשה. 

היא ממשיכה ללכת לאורך הים, מולה אנשים שמנים ורזים גוררים את רגליהם לאנשהו. חלק רצים מהר, ממוקדים, משאירים מאחוריהם ענן ריח חמוץ של זיעה ואי השלמה עצמית. חייבים לרוץ מהר לרוץ מהר לרוץ מהר, כאילו אם הם יעצרו הצללים השחורים האלה של השנאה והפחד מעצמם ישיג אותם, ואז הכל ייאבד. אז הם קונים נעליים ובגדים בכסף שאין להם, שומעים מוזיקה שלא בא להם, ורצים בקצב שלא טוב להם, ורצים מולה במבטים מאושרים כי הם בטוחים שזה מה שטוב להם. רק לפני כמה ימים היא ראתה איך אנשים מתחילים להתמוטט כמו זבובים, אחד אחרי השני, במרתון. ולא היה כל כך מאוחר, הבוקר בקושי התחיל, וכבר הם התמוטטו מעולפים עם בקבוקי מים בכפות ידיהם המיוזעות וסרטים צבעוניים על ובתוך ראשיהם הפועמים והאדומים. נשמעו סירנות וצעקות ובלבול מיוזע של האושר שבמרתון ובריצה ביחדנס, באיזה-כיף-מזוין ומזויף. אפילו הזוכה במקום הראשון לחץ את ידו של האחראי והקיא את הנשמה ברגע שהוא הסתובב. 

מטוסים חוצים את השמיים השחורים של הלילה הצפוני ומשאירים אחריהם ניצוצות אור. הם טסים כי אמרו להם, כי הם צריכים, כי המצב לא בסדר. הם טסים מעל הבתים עם הגינות והבריכות ואתרי הבנייה שכל אותם פועלי בניין מבינים בינם לבין עצמם שזו הפעם האחרונה שהם יצליחו להיכנס לבית כזה בלי שיזרקו אותם לכלא, מסיימים יום עבודה וחוזרים לגור בבית שיש עליו צו הריסה מהמדינה, מעל המצבות של כל אותם זקנים וצעירים שרצו מהר מדי או סתם חיו את חייהם ואז מלאך המוות נכנס וביקש כוס קפה ואת הנשמה, ומעליה, שהולכת בערב הקר מדי הזה, רואה אותם ונזכרת שהמפתח של הבית עדיין תקוע לה בכיס של התחת, מזכיר לה שאין כמו הבית, גם אם הכל נראה תחת.