זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

הלכתי לפני כמה שבועות בסבידור מרכז, לכיוון היציאה. לטובת מי שלא מכיר, סבידור מרכז זו תחנת רכבת שבנויה מגשר ארוך שמחבר בין תל אביב לאזור בתי הזונות ומגדלי ההייטק של רמת גן (או בין שני בתי זונות, אם תרצו.) ובעיקרון כל רכבת שנוסעת במדינה הזו עוברת דרך שם. יוצא לי הרבה לטייל שם בזמן האחרון, בין אם בהמתנה לאישה ובין אם בהמתנה לרכבת. לרוב אני פשוט עומד ובוהה בתנועה שחולפת מתחתיי בנתיבי איילון. זה מעביר את הזמן וזה גם קצת מסקרן אותי, לראות את המכוניות שחולפות מתחתיי ולנחש מי נוסע שם, מה היעד שלו, עם מי הוא נוסע, למה הוא נוסע...

לרוב אני מגיע לשם בשעת העומס, כלומר בשעה שבה נתיבי איילון הופכים ליותר עמוסים מהתור לקולר בסניפי "ארומה". מכוניות זוחלות ואנשים מצפצפים בכעס, ממהרים, כל-כך ממהרים ששוכחים להסתכל סביבם, לראות את המגדלים העצומים שצצו מולם ולצדדיהם, את האנשים שנוסעים לצידם, או סתם לפתוח את החלון ולתת לאוויר שלא-של-מזגן להיכנס. תמיד יש שם המון לחץ, בסבידור. את החייל הזה שמת להגיע הביתה אחרי 11-3, את הנוסעים שעומדים מול הקופות ומתעצבנים על המוכרים המתחכמים ("נהריה? למה שלא תיקח מיץ תפוזים סחוט במקום?"), ואת חתולי הרחוב שמלקקים את עצמם בשכרון חושים ומתחבאים בין דוכני האוכל והשטויות שנמכרים שם. יוצא לי לנסוע הרבה ברכבת ולהכיר המון טיפוסים. אתמול לדוגמה ישב מולי פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה מסוימת והעביר את זמני בשיחה על ספרים ויעילות, וכשהטלפון שלי צלצל להתראה מהוואטסאפ, על כמה שטכנולוגיה והתלות בה זה דבר מיותר ומוזר. נזכרתי אוטומטית בזוג שחלף על פניי על הגשר הארוך הזה, שקוע בריב ובצעקות שסבבו סביב זה שלבחור הפריע שחברה שלו כל הזמן בטוויטר. "כל הזמן את שקועה ואני רק צריך שתרימי את הראש רק לרגע ותסתכלי עליי ותגידי לי שאת אוהבת אותי", והיא מנענעת בראש, ממלמלת לו "רק שנייה מאמי, חכה דקה", ומה שקרה אחר כך הפתיע את כל מי שראה את זה מהצד כמוני - הוא שלף לה את הפלאפון מהיד וזרק אותו מהגשר לתוך הכביש המהיר. הייתה שתיקה לאיזה חמש שניות ואז היא רצה למעקה, צעקה "לאאאאאאאאאאא" והתחילה לבכות ולצעוק עליו ש"זה נקסוס יא מטומטם, זה נקסוס, זה יקר, למה עשית את זה עכשיו", וגולת הכותרת הגורלית מכל - זה נגמר.

הם התרחקו בצעקות והשאירו אותי שם, בוהה בשרידים של הפלאפון הזה מפוזרים על כל הכביש ותוהה עד כמה מכורים באמת נהיינו לכל הטכנולוגיה הזו, ועד כמה זה באמת עוזר לנו לחיות חיים בריאים ומאושרים.

מה דעתכם?