זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

מדי פעם אני מנסה להתכופף ולראות את האורות שמתחתיי. אולי לזהות מכונית בין העצים, בימים ממש קרובים אפילו לראות את הבית ולדמיין שאני שם, עם השניצלים של אמא והבדיחות הסרקסטיות של אבא. אמרו לי שזה יהיה אחרת, כל הסיפור הזה של להיות טייס. זה זוהר במקום מסוים, עם כל האוכל וההטבות והטרקלינים היוקרתיים בשדות התעופה ששייכים רק לנו, אבל גם זוהר נוטה להתעמעם עם הזמן. הגעתי לזה ישר מהצבא ושבוע אחרי שגזרתי את החוגר כבר תדרכתי דיילים בטיסת צהריים ללונדון. הרגשתי שאם לא אנצל את ההזדמנות הזו שניתנה לי להיכנס לתא הטייס ופשוט לראות עולם אני אשאר על השרוול שמוביל למטוס בזמן שהוא מתקדם לכיוון מסלול ההמראה. החיים יתקדמו למעלה ואני אשאר למטה. וזה משהו שמאוד מפחיד אותי גם היום, לא לעמוד בקצב הזה. תמיד להאיץ את המטוס ל100, 120, רק לא להישאר במקום. 

אני מלמד את עצמי לעוף ולצאת מהמסגרות כמעט בכל יום, ואם לא בכל יום אז לפחות פעמיים בשבוע. יש לי לו"ז מוגדר שאני מקבל בתחילת כל חודש ולכאורה העסק הזה לא נראה כל כך מלהיב ומחדש, אבל אני מאמין שבכל טיסה, בכל יום, יש משהו חדש. בכל פעם שהמטוס שלי מתנתק מהמסלול אני לא יכול לדעת מה יקרה בדרך וזה מוסיף ריגוש אמיתי לחוויה הזו שלי ושל כמה מאות הנוסעים שמצטרפים אליי. אני אוהב לשתף את הנוסעים בהפתעות שאני נתקל בהן בדרך, כמו הפעם ההיא ש"נוסעים נכבדים, לימיננו יש סערת ברקים שהיא נמצאת כרגע, כמונו מעל דרום איטליה. תתרווחו במושבים ותצפו בקסם של הטבע", או "נוסעים נכבדים, משמאלנו נמצאת תקלת התחבורה הגדולה של גרמניה. אם תסתכלו טוב תוכלו לראות את שבילי המכוניות שמשתרכים אחרי השני ואם תקשיבו ממש טוב תוכלו לשמוע את הנהגים מקללים את המצב". זה עושה לי את הנסיעה למשהו אחר לגמרי. אתם מבינים, להיות טייס זה עניין די בודד. כלומר, אתה לא באמת לבד אבל רוב הזמן זה רק אתה והמכשירים המכניים. מדי פעם אתה שומע את אחד הדיילים מדבר עם נוסע או רואה במכ"ם מטוס באופק, אבל זה לא באמת אותה חוויה כמו להיות עם עוד בנאדם. לחלוק את הסיפור על הילד שלך שניצח בתחרות השחייה הראשונה שלו ולשמוע את הסיפור על האח של שיצא מהארון. במקרה הטוב זה "טיסה K340 למדריד, בוקר טוב, תנמיך רגל לקראת נחיתה", וכל מה שנשאר זה לעשות את זה ולחכות ל"בום" של הגלגלים שנוגעים במסלול, לאנחת הרווחה הכללית ומחיאות הכפיים של הנוסעים, וכשאתה יוצא מהמטוס לפעם הבאה שתלמד לעוף לאן שזה לא יהיה, כי מה שבטוח זה שתתגעגע הביתה בשלב כזה או אחר.