זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

להתעורר בן 21 זה עוד אחד מיתרונותיו האינסופיים של העולם. פתאום, בשש בבוקר, העולם נופל עלייך ואתה צריך להרים הילוך. אי אפשר להמשיך להיות ילד אבל אתה לא חייב להיות לגמרי מבוגר. אתה לומד למבחן סמסטר כל היום אבל בערב אתה שותה ליטרים של בירה באקט ספונטני של "למה לא", אתה מחפש עבודה אבל בכסף מהעבודה הזו אתה בעיקר קונה אוכל שאתה לא באמת אמור לאכול ושותה משקאות שאתה לא זוכר ששתית בכלל. זה גיל שבו אתה משלם על הטעויות המפגרות שעשית בתור ילד בן 17. על ההברזה משיעורי מתמטיקה אז אתה מכפר באמצעות חרישה היום, ואת זה ששברת להיא את הלב בכיתה י' אתה מתקן בקשר הנוכחי שלך, שמתקרב לשנה. זה זמן להיות גבר ולהתמודד עם ההשלכות של המעשים שלך. לנהל נכון את הכסף, להתחיל לתכנן את העתיד האקדמי, להמשיך להגשים חלומות. זה הגיל של הדילמות הגדולות האמיתיות הראשונות של החיים שלך, לדהור קדימה או לעמוד במקום? לטרוף את החיים כי הם ממש שם בהישג יד או להתמלא מהשניצלים של אמא כי אין כמו בית? איפה ללמוד? מה ללמוד? למה ללמוד? 

כשאתה ילד אתה מת כבר להיות מבוגר - בלי להיות כבול לבית ספר ולאמאבא ולגור בדירה משל עצמך, שבה אף אחד לא אומר לך איך להתנהג ומתי לאכול ולעשות שיעורים, ואז אתה מתעורר בן 20 וקצת בדירה משל עצמך בחדר מטונף כי אף אחד לא יסדר בשבילך ועם רשימת מחויבויות ומטלות מטורפות והימים עוברים לך בשניות והלילות קצרים ובודדים מדי. אף אחד לא יעזור לך להשיג אותה אז אתה צריך לעשות את הצעד בעצמך ואף אחד לא ייפרד ממנה בשבילך אז אתה צריך לקחת צעד אחורה. אף אחד לא יבשל בשבילך אז אתה לומד ומשתכלל לאט לאט מ"מנה חמה" לחזה עוף ולספגטי ולאורז ולפני שאתה שם לב אתה אפילו מפסיק לקפוץ אחורה כשהשמן מהמחבת קופץ עלייך. אתה אדון לעצמך, שליט של ממלכה דמיונית שאתה הריבון, החוק והאזרח היחיד. המוזיקה שאתה שומע משתנה, הדעה הפוליטית שלך משתנה, הדרך שבה אתה רואה את העולם משתנה. מתחיל להתפתח לך קול פנימי עם אמירה פנימית שייחודית רק לך. אתה מתחיל להבין מה עושה לך טוב ואיך להתרחק ממה שעושה לך רע. אתה מתחיל לבנות, צעד צעד, את הדרך שלך ובוחר שותף לדרך הזו. לא תמיד אתה עושה לו טוב ולא תמיד הדרך שבה אתה פונה אליו נראית נכונה אבל אתה והוא בתהליך של למידה פנימית וחיצונית, של איך להחזיק את הראש מעל המים בעולם הפנימי שלכם ובעולם החיצוני של כולם אז זה איכשהו בסדר. 

אתה רואה את בנות המחזור שלך מתחילות את הלימודים שלהן אחרי שהחוגר נגזר והחפש"ש נגמרה ומתחיל לתכנן עם חברים שלך את הטיול הגדול של אחרי. אתה מוצא את עצמך בכל מיני חרא עבודות כדי להחזיק את עצמך מהשיגעון של השעמום ומהטירוף של המינוס בבנק. אתה מסתכל על תמונות של עצמך מהילדות ומקנא בילד הקטן הזה שהדאגה היחידה שלו בחיים הייתה אם יזמינו אותו למדורה של ל"ג בעומר ותוהה איך הוא היה רואה את עצמך החצי מבוגר-חצי ילד.  להיות בן 21 זה זמן מוזר שבו אתה רוצה את הכל ומשיג מספיק. אתה לומד ללכת בין הטיפות בגשם. אתה נרטב ומתייבש ונרטב וחוזר חלילה, אבל בסערה הגדולה באמת אתה לומד איך להישאר יבש.