זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם
|
| 1/2014
שיניים
הראש שלה מחורר מרגשות ומשאריות של הלילה הקודם. זה היה עוד בחור עם שם ארוך מדי ללילה הקצר הזה. יש לו יותר מדי תכניות ויותר מדי חלומות בשבילה. אי אפשר לחבר עננים של קיץ עם עננים של חורף, אבל שניהם החליטו ללכת על זה בשביל לסלק את הבדידות המזהירה לפחות ללילה אחד, בשם האשליה שהיא נעלמה. היא אוספת אותו לתוך קורי העכביש הרגשיים שלה ונותנת את כולה אליו ורק לו. למשך כמה שעות הם גוף אחד מאוחד במלחמה נגד הבדידות. כשזה נגמר הוא מתלבש ומשאיר אותה עם השקט המכיל של הבוקר שאחרי. הסדינים מלוכלכים אבל הנפש נקייה במין ריקנות שלמה כזו. הבור הזה בבטן שלה אף פעם לא יידע שובע והתיאבון למישהו שיהיה איתה ויאהב אותה גם אם רק ללילה אחד לא יירגע אף פעם. אז היא משאירה את השיניים שלה על מה שהיא מצליחה להשיג מהם. שיער, עור, עצמות - הכל חוטף. לדין היא נשכה עד שבר את עצם הבריח, ולירון מטייל ממרפאה למרפאה בניסיון לשחזר את העור שנעלם לו מאזור החזה. אין לה הסבר אמיתי לזה. היא אוהבת אותם והיא רוצה לשמור את הזיכרון של הלילה איתם כמה שיותר חי. היא רוצה לזכור את הצעקה המופתעת שלהם ואת התחושה של הדם מטפטף לה בין השפתיים. רק ככה היא מצליחה באמת לתפוס אהבה כמו שהיא באמת, חשופה וטהורה, ומעיפה לך בעיטה כשאת נושכת שם למטה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
