זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

היא עזבה אותו על הרצפה חסר כל הגנה. לרגעים הוא חשב לעצמו מה יחשוב אדם אקראי שייכנס לחדר הזה עכשיו ויראה אותו ככה, עירום מכל דבר מלבד האגו המרוסק הזה. היא הייתה מהטעמים האלה שמתרגלים אליהם, רוטב אלף האיים כזה, והוא בכלל היה טיפוס של מיונז עד שהוא ראה אותה. הוא אסף אותה מהבר על האופנוע שלו אחרי ג'ין אחד יותר מדי בשביל שניהם, בלי לדעת שאף אחת לא תאסוף אותו מהרצפה כשכל המירוץ שלהם ייגמר. אז הוא מקים את עצמו, כי אין באמת ברירה אחרת. הוא מתרומם על שתי הרגליים ומנער מעצמו את המחחטה המשומשת והקלישאות שנדבקו אליו במהלך הפרידה הזו. הוא פותח את הדלת של הבועה שלו ויוצא לעולם שהוא קצת אחר ממה שהיה אך לפני רבע שעה בלבד. העננים קודרים יותר, האוויר ככללותו אפור יותר, חסר גוונים וחסר משמעות. כשהוא פוקח את עיניו שדים פורצים מביניהן, קורעים חתיכה-חתיכה מהעולם שהכיר, טובלים אותן בנוזלים כהים יותר משראה אי פעם, ומיד פורצים במחול חסר מעצורים, כמעט מתריס בהווייתו. 

כשהכל נגמר השדים הולכים לישון והוא מתעורר מהשקיעה העצמית. "זו התעוררות ממלכתי", הוא חוזר ואומר לעצמו כשהוא מתחיל לרוץ יותר ויותר מהר. "זו התעוררות ממלכתי וזו התעוררות מלכותי", עד אשר יתעייפו רגליים ועד אשר תיעצר נשימה, הוא רץ עד אשר ייעצר הזמן עצמו וישקע בחולות הזכרונות של הקיום.