אתה מתעורר והכרית לידך עדיין חמה. היא השאירה פתק על השידה ובו היא מבטיחה שהיא תחזור גם הפעם. אז אתה מתהפך במיטה ומתהפך במחשבות עד שאתה מחליט להתייצב על הרגליים ולהסתכל החוצה. זה עוד יום בשגרה שלו, של לנער את הסדינים בבוקר כדי שהם יתבלגנו מחדש בלילה. היא באמת הייתה בסדר, לא עלתה לו יותר מדי, בכל אופן. שתי בירות והבגדים מושלכים על הרצפה והיא עליו והוא מעליה ונהפוך הוא.
אז אתה מנער את הכרית ומנער את הראש עם זפלין בכל הכוח אבל משהו מרשרש בִתחתית של הבפנוכו של הרגש. אתה קופץ פעמיים במקום וזה נשאר. אתה הולך לשירותים וזה נשאר למרות המבול. אתה יוצא לריצה ומזיע את חייך ונשמתך אבל כשאתה רץ במדרגות לכיוון הבית הרשרוש רק מתגבר. אתה רץ בכל העיר ומחפש את האחרונה שהייתה איתך במיטה. כשאתה מוצא אותה סופסוף בבית קפה עם חברה היא אומרת לה "תראי אותו, הדפוק הזה בולע לי מטבעות של שקל בפאב ומתפלא שאני לא שוכבת איתו מהרחמים..". אתה מגיע אליה והחברה אומרת לו "מאמי תגיד, יש לך שקל או שניים? חסר לי לקפה" והן צוחקות צוחקות צוחקות עלייך, ואתה הבנאדם הכי עני ובודד בעולם ברגע הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
