תעשה לי טובה, היא פתאום מסתכלת לי ישר בעיניים, הייתה לך בחירה בזה ועכשיו אין לך לאן לחזור, אתה תצטרך להמשיך לצעוד ולשכוח מכל זה, אתה תראה שבעוד שנה-שנתיים מה שאתה מרגיש עכשיו יהיה זכרון ישן. אני מדליק את הסיגריה הרביעית שלי ללילה ובוהה בעשן כשהוא מתקדם ומאיים לערבל את האוויר של הלילה. היא מתחילה לנשק אותי עם השפתיים ולשרוט אותי עם הציפורניים. המילים שלה משאירות לי כוויות על העור החשוף והמשפטים שלה פוצעים לי את הנשמה. כמו שוורים בתהלוכה היא חוצבת בי שבילים שבילים ונותנת לי נשיקות נשיקות.
זה כמו הגשם הראשון אחרי בצורת ארוכה. אתה יודע שזה יבוא אבל אתה לא באמת יודע להתכונן לזה כמו שצריך. אז אתה מאלתר מטריה ומחשב דילוגים בין השלוליות אבל כשהטיפה הראשונה נוחתת על הקרקע אתה תמיד עם המטריה תקועה בחצי הדרך להיפתח. אז אין לך ברירה אלא לעצום עיניים ולחכות שהקצת שורף על הגב ייגמר וכשעינייך ייפקחו היא תהיה שם, מכסה את פצעייך בנשיקות נשיקות שמשאירות את השבילים החצובים מסומנים בשאריות של אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
