זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

תמיד אמרתי לעצמי שאני אסתדר. שגם אם הכל יהיה ממש על הפנים אני אצליח להסתדר עם מה שיש ואפילו לנצח במשחק עם מעט הקלפים שיש לי.

מלא מבחנים? קטן עליי, נשב יום לפני ונרפרף על החומר והכל יהיה בסדר. 

ריב ענק עם החברה? נחשוב מה לא בסדר ונסתדר מעכשיו והלאה. 

תמיד יכלתי להסתדר. כזה אני, בנאדם שמסתדר עם האתגרים שלו. והחיים שלי טובים, אני מבין את זה ויודע את זה. אני מצליח בלימודים הרבה מעבר למה שחשבתי שאצליח, בעוד שבוע אני ושרון שנה ביחד, ובסה"כ אני יציב ומאושר יותר מאי פעם. יש לי שגרה וחיים שאני מחבק ומעריך יותר מאי פעם, ואני מלא בשמחת חיים ויודע מה אני רוצה מעצמי. ראיתי בחמישי בלילה את "מחוברים לחיים" הנפלא שגרם לי להעריך אפילו יותר את התרבות הצרפתית וסרטים כאלה שמראים אנשים שהם בני אדם בנוסף לזה שהם דמויות, עם כל השגעונות הקטנים של האופי. הייתי רוצה מאוד להיות כמו הדמות הראשית שם, דריס. מין בנאדם מקסים כזה שמעבר לכך שהוא אחלה גבר הוא גם בנאדם טוב ורגיש. בכלל, לאחרונה אני מעריך בהרבה יותר אנשים טובים. כאלה שטובים במה שהם עושים ולא מרימים את הראש לעננים סביב זה אלא מסתכלים על כל הסיפור הזה כ"היי, זה מה שאני אוהב לעשות. אם אתם אוהבים את זה גם אז מעולה, אם לא לא נורא", וזהו! לא מסתבכים בשיט שמעבר לזה. משאירים את זה פשוט ונקי מאינטרסים ומטרות מטופשות. ככה החיים האלה צריכים להיות, פשוטים. אני מאמין שאם אנשים בכללי היו הרבה פחות נמהרים במה שהם עושים ובמה שהם אומרים העולם היה מקום טוב יותר לחיות בו. אני רואה את האנשים שלומדים איתי וחולקים איתי את המסע שלהם בעולם הזה. שרון, לדוגמה, מכוונת את עצמה לכלכלה וסטטיסטיקה, ואלעד מכוון את עצמו להנדסת מחשבים. כולם מסביבי מסתדרים על עצמם ואני מרגיש חלק ממין גל גדול כזה ששוטף את העולם הפנימי שלי, ואז מה אם העולם החיצוני משתגע ממלחמות ומיריות ברחובות? העולם הפנימי הוא זה שצריך להיות מאוזן ושלם. בנאדם לא יכול לשנות את העולם כולו אם העולם שלו עצמו לא מתוקן ושלם.

אני יוצא בפוסט הזה רוחני בטירוף אבל זה הכל מזה שאני נורא רגוע בזמן האחרון. נכון, יש את הדברים הקטנים שמשגעים אותי ואת הדברים הגדולים שמבלבלים אותי לחלוטין, אבל בסה"כ הכל רגוע ומאוזן. ברור לי מה אני רוצה ללמוד (תקשורת תואר ראשון, יחסים בינלאומיים תואר שני עם התמחות ב.. ועד פה הגעתי בערך), ברור לי איפה אני רוצה ללמוד את זה (חיפה ואז תל אביב), ברור לי עם מי אני רוצה להיות ומה הכיוון שלי בכללי. אני לא יודע מה החיים, הגורל ואלוקימוש מתכננים לי, אבל אני כן יודע שאני יכול להצליח ולהגיע לאן שארצה, אם ארצה. ובשבילי זה באמת המון.