ההחלטה הכי חכמה שיכלתי לעשות בשנה הזו הייתה לעלות על 960 ב9:00 בבוקר של יום ראשון. אם לא הייתי עולה עליו כנראה שהיום הזה היה מתחיל עקום ולא הייתי סוגר שנה, ארבע עונות, 365 ימים עם הבחורה המדהימה בעולם. לכן, אחד הלקחים החשובים שיש לי מהשנה הזו היא לדייק. לדייק ככלל, כרעיון כללי שיעזור לי להסתדר. לדייק בכמויות, לדייק במחשבות, ולא לפספס מאחור את הרגשות. כמה קל להיסחף ולטעות ובסוף אתה נשאר עם המון אבל עם הרבה פחות.
הלקח השני הכי חשוב שלא הייתי מחזיק מעמד בלעדיו בשנה הזו הוא לא לשכוח את עצמי בדרך. לעשות מה שעושה לי טוב, ולהתנהל איך שנכון לי להתנהל. נניח עכשיו, כשאני צריך להחליט לגבי הכל, נורא קח להקשיב לאחרים ולשכוח את הקול הפנימי. את המפלצת הפנימית המתפתחת תמידית. את הלב שלא יידע מרגוע. עברתי ונלחמתי והתמדתי במקום שבו אני עכשיו בעיקר כי הקשבתי לעצמי, וזה נורא חשוב להמשיך בזה. גם בשם השפיות וגם בשם ההמשכיות. העגלה נוסעת, אין עצור.
הלקח השלישי הכי חשוב הוא להתמסר לאהבות שלי.
לנשק כל נקודה בגופה החם משינה חטופה דקות לפני שאני עולה לאוטובוס בדרך לעוד שבוע, לשמוע את השיר ההוא שתמיד משמח לי את הנשמה ואת המנגינה ההיא שמזכירה לי שיהיה בסדר, ואולי אפילו כבר. לנסוע ולטייל ולצאת מהבועה, לראות סרטים לקרוא ספרים ופשוט לנשום את הרגע. אני לא עושה את זה מספיק ובמעט הפעמים שאני עושה אני עושה כפעילות מהצד, כהעשרת חוויה כזו או אחרת, ולרוב בלימודים. אני חלק ממסע מאוד גדול שעוד ישנה את העולם. אסור לי לשכוח את זה. גם אם זה אומר לראות את "שובר שורות" פעמיים Because it is that fucking good.
הלקח הרביעי הוא פשוט להנות. לצאת עם חברים ולהשתכר עד מבוכה, לכתוב עד שיוצאת הנשמה. פשוט להנות ולשם שינוי להירגע. אני צריך את זה לפעמים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
