אולי יבוא יום מתישהו
בזמן הקרוב הרחוק המתישהו
שנתעורר בו ונהיה לבד אחד בלי השני
בלי ההגעה המסונכרנת שלנו למסגרות הכל כך שונות
בלי השיחות הקצרות בצהריים כשאת לוקחת את הפסטה הקבועה במקום ההוא ליד העבודה שלך
בלי האימונים האובססיביים שלי ובלי סרנדות ובלי סורבונים
פשוט מר בחור. הזה שהתאהבת בו כשלא שילם עלייך בדייט הראשון
אולי זה באמת ייגמר מתישהו
והשדים בראש שלי ובלב שלי אומרים לי שזה יכול להתקרב וזה יכול להתרחק מאוד הלאה
וזה עניין של זמן ומרחק ורגשות. כמו שזה תמיד היה מהרגע הראשון ההוא
בתחנה המרכזית שלמדתי לאהוב לשנוא
ואולי היום הזה יבוא ואנחנו ניפרד
ואולי הוא בכלל לא יבוא ואנחנו נהיה ביחד עוד הרבה זמן
אבל כרגע אנחנו ביחד וטוב לי עד כמה שאפשר להיות
ואני לא רוצה להתמקד באולי ובאם ובאיך
אלא בישנו ובקיים ובנוכח
וגם אם לקשר הזה יש זמן מוקצב אני רוצה להגיד לעצמי שעד הרגע האחרון נהניתי ממך ומהקשר הזה
כי אני יודע שתמיד יישאר מקום מסוים בלב שלי שיאהב אותך
גם אם יעברו הרבה שנים ואדלג בין הרבה מיטות ובחורות
וגם אם תכירי בשנה הבאה מישהו מקסים כמו שמגיע לך
אני תמיד אזכור את הבחורה שגרמה לי להכיר את כל המחלפים של כביש 6
ואת לוחות הזמנים של 960 940 וכל האלה
ואת הלב הגדול שלה, עם כל הסיבוכים והתיקים שהוא מביא איתו
אז אנחנו פשוט צריכים להנות אחד מהשני ולא להתעמק בריבים מפגרים
זה מה שאני רוצה ומה שמגיע לנו
והזמן יגיע כשיגיע
אם נרצה או לא נרצה
אז בואי פשוט נתמקד בעכשיו
ונשכח משעון החול המרחף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
