זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

כשהיא צעדה עם התיק הגדול שלה ביציאה מהמנהרה צ'ילה בדיוק הבקיעו גול עם ורגאס. היא שמעה את העולם כולו רועד עם השאגה הגדולה של האוהדים וניסתה להתעלם מהרעידות הקטנות של התיק שמתנגש לה בברכיים בכל צעד שני. האוטובוס שלה מגיע כדקה אחרי שהיא מגיעה לתחנה במין צירוף מקרים נחמד של הגורל שגורם לה להרגיש כאילו היקום כולו דוחף אותה לראות אותו בפעם הזו. המזל לא תמיד האיר לה פנים בימים האלו כשיצאה אליו. פעם הרכבת עברה לה מול הפרצוף כשנכנסה לתחנה והיא יכלה לשמוע את הקטר מתרחק בשאגה לתחנות הבאות צפונה לאורך המסילה, ופעם האוטובוס נתקע באמצע הכביש המהיר וכולם יצאו בריצה כי חייל מאחורה צעק שיוצא עשן מהאוטובוס. היא הסתכלה על העשן מיתמר ושמעה את הכבאיות מתקרבות ומתרחקות כמו כל דבר שבא והולך והאוטובוס החלופי הגיע והרגליים הובילו אותה אליו אבל העיניים שלה נשארו מקובעות על העשן שניסה להגיע לאנשהו רחוק יותר, גבוה יותר. פעם הוא נישק אותה בסמטה מאחורי הכותל אבל בצד של הטובים כי על ההר אסור לעלות. היא אמרה לו "מה אתה עושה משוגע, תפסיק" אבל הוא המשיך לנשק אותה כאילו זו הפעם האחרונה למרות שזו הייתה אחת הפעמים הראשונות. הוא חזר ואמר לה שאם אלוהים הביא אותה אליו הם בסדר והוא לא יכעס אם הוא מנשק בחורה יפה בחצר האחורית של הבית שלו, הוא אפילו יפרגן. 

הקיץ עבר והחורף הגיע והקיץ חזר והעולם מזיע והשמש זורחת והשכנה צורחת על הילדה שלה באמצע הרחוב בזמן שהגלידה שנפלה ניצבת ביניהן כמו אנדרטה להתנהגות רעה. הוא עומד שם ומחכה למונית שתוריד אותה מרוסקת אחרי הנסיעה ותוהה מתי הם יגיעו לארץ המוזהבת שלהם, ארץ שבה הם לא יצטרכו לחכות ולעכב אלא פשוט יוכלו לאהוב בלי תנאים ובלי מגבלות ובלי לוח זמנים דוחק וחונק וחומק מבין האצבעות. האם הם יצטרכו להביא דרכון למסע אל עבר האוטופיה הזו או שהמטוס מוכן ומחכה רק להם? אולי הם רק צריכים לפתוח דלת נסתרת והם שם בלי להתאמץ יותר מדי? המחשבות האלה כמו החלומות שרודפים אותו בין הירדמות להירדמות באות והולכות כמעט כל הזמן ומלוות אותו בכל צעד ופיתול של הדרך המפותלת ממילא שלו, ועד שהמונית תגיע איתה הוא לוקח מכחול וטובל אותו בדלי של זהב וצובע את הרחוב כולו ממדרכה עד קצה בניין ומצמיג ועד גג מכונית ואומר לעצמו שאולי הם לא הגיעו לארץ המוזהבת שלהם אבל האשליה נחמדה ובטח שלא מזיקה. כשמגיע הלילה הצבע דוהה וכשהבוקר מגיע הוא נעלם לגמרי באור השמש שמזהיבה את הרחוב בעצמה בלי להתאמץ יותר מדי. הם מתעוררים לארץ מוזהבת, גם אם לכמה שעות, שתבוא ותלך ותביא איתה ארץ מוזהבת חדשה בכל יום מחדש.