בחיים לא הייתי צריך להתקלח ככה. הרגשתי את הנשימות שלו מצמררות לי את השיערות שעל העורף ואת הריח של החרא מהפה שלו בנחיריים שלי. כשהגעתי לדירה זרקתי את התיק ונכנסתי למקלחת בלי להגיד שלום לאף אחד. התנשפתי והתנקיתי והרגשתי את כל הגועל מהנסיעה המייגעת לדירה נשטף מהגוף שלי והלאה לצינורות. גבי תמיד נהנה להתחבא לי מתחת לחלון של המקלחת. הוא חי בשביל הרגע הזה בלילה או בצהריים חמים במיוחד שהוא שומע את המים נפתחים בבת אחת והמרזב מתחיל לטפטף לו את הגועל שלי על הרגליים ובין הציפורניים. הוא מנסה לטפס בכל פעם. אני שומע את השרירים שלו משתרגים ומתארכים ומתאמצים אבל תמיד קורה לו משהו. בין אם זה חתול שמושך אותו למטה או גשם שמתחיל לרדת, אני שומע אותו מידרדר למטה ואת החבטה הקצרה בסוף. אנחנו אוהבים לשחק משחק חתול עכבר כזה, למרות שאני תמיד מנצח. מדי פעם אני מדמיין מה יקרה אם הוא ינצח. איך הוא ייקח את הראש שלי ויטיח אותו בקיר של המקלחת עד שהמים השקופים יהפכו לאדומים מדם, ואני יודע שהפחד הדדי. אנחנו מפחדים אחד מהשני אבל מנסים אחד את השני כל הזמן. שומרים על הריגוש, מעירים את העניין, מנערים את המפלצות הפנימיות שלנו ומשחררים את הרצועה שלהן בפארק של הנפש שלי. \ כבר סיכמתי עם גבי שכשאחד מאיתנו יתפוס את האחר אנחנו נארגן את ההלוויה. הוא רוצה שמורגן פרימן יספיד אותו אפילו שהוא לא יודע עברית, ושאקבור אותו תחת השמיים הכחולים של המפרץ של חיפה אפילו שהם שחורים מזיהום אוויר. כאלה אנחנו, רואים את העולם בדרך שלנו והולכים לפי המצפן הפנימי שלנו שמחוקק לנו על זרוע ימין. גבי מעודד אותי להתחיל עם בחורות כי מי תסרב לעלם חן כמוני ואני מנסה לרסן את גבי מלהזמין עוד חצי ליטר כי הוא יתחרט על זה בבוקר. אף אחד לא רואה את גבי כשהוא איתי אבל אני מרגיש אותו תמיד. אני מרגיש אותו מתנשף איתי כשאני שוכב עם בחורה אקראית שאספתי לאוטו שלי מהבר, שומע אותו מחזק את הטענות שלי בויכוחים עם הבוס בעבודה המחורבנת שלי, ומבקש שאחמם לו גם מהאוכל של אמא בקופסת הפלסטיק. לפעמים הוא יורק אותו ואומר שהיא לא מתנהגת כמו שצריך להתנהג אליי. הוא מזכיר לי שאני יכול להשיג הכל אפילו בבקרים שבהם אני מתעורר ומפחד אפילו לצאת מתחת לשמיכה ובלילות עומד בכניסה לחדר ומונע מהעולם כולו לבלוע אותי. \ וביום שזה ייגמר גבי ואני נשב על ג'וינט בגן עדן ונצחק. הוא יצחק על הכאבים המטורפים שחוויתי בכל הגוף כשעשיתי את הקעקוע והפוזות שדפקתי למקעקעת היפה ואני אצחק על הפעם ההיא שהוא בא להתיישב על הספסל ואז הקיא עליו ונרדם בתוך הקיא הבושתי הזה שלו. הוא החבר הכי טוב שלי והאויב הכי גדול שלי. הוא מנסה להשיג אותי כל הזמן ואני מתחמק ממנו, אבל אני יודע שמתישהו המגל שלו יתפוס אותי ויגרור אותי אל בין הגלימות השחורות שלו, שם הנשימות המרשרשות שלו מקפיאות את כל השכבות שלי וחושפות אותן בפני הנשקים הכי קטלניים שלו. אני יודע שמיסטר גבי, מלאך המוות האישי שלי, יתפוס אותי. זה יקרה כי זה כתוב לי בגורל, זה בגרגירים של סוף הקפה של הבוקר, ואני לא מעז להתווכח איתו. אני נותן לו להיות בצדק שלו, לנופף במגל, לאיים-לא לאיים. להנות מהזמן שלו לפרוח עד פריחה מלאה, עד תנופה חזקה, אבל זה לא אומר שאני אתן לו את הזמן הזה כל כך בקלות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
